הכל חדש ונוצץ

חזרתי מחול. כצפוי היה קשה. אני בכלל לא רציתי לנסוע אך חלק בי אמר תסעי תסעי כל עוד את יכולה תסעי אולי בקרוב לא תוכלי.  אז היה קשה. קודם כל נקלענו לגל חום לא  צפוי. 34  מעלות בלי מזגן. אפילו אני שחובבת חום סבלתי. הדיבור שלי היה מאוד משובש. בקושי הצלחתי להוציא משפט שלם וזה מאוד תסכל אותי. לא יכולתי לתקשר עם הסובבים והם הגיבו בהתאם. רוב הזמן התייחסו אלי כמו אל אוויר. זה היה מאוד לא נעים. פעמים רבות הסתובבתי לבד. באחד הוידאואים ראיתי אותי ונחרדתי. אני נראית כמו אישה סיעודית מבית אבות לתשושי נפש. פשוט נורא. 

את הילדים עזבתי לבד. סוסון עשה בעיות. ממש נכנס לויברציות. בסוף הוא הסתדר עם אחיו קצת ועם חבר של אבא שלו וגם לבד עם חברים מ״רעים״. זה דווקא היה משמח. לפי ההתנהגות שלו לפני הנסיעה חשבתי שהוא ישתגע כאן שבועיים לבד. 

השני, טוב לו לא צריך לדאוג. הוא ברחובות עם החברה שלו אבל הוא בא להפרד ממני. וגם כשחזרתי מצאתי אותו כאן לדקה כי הוא היה מיד צריך לחזור. אך הדם הרע אשר ביננו חזר מיד. ראשית כבר בחו״ל הוא הודיע לי שביום הולדתי המתקרב הוא לא יהיה כי זה הזמן היחידי שהוא יכול לנסוע לחול עם חברתו. גם את צליחת הכנרת לא נעשה כי הם חוגגים אותו יום 3 שנים לחברות. אבל הדם הרע יצא עת שהוא הודיע לי שהחתולה הקיאה במדרגות וצריך לנקות את זה. לא מבינה איך זה נעשה. אם הוא ברחובות והחתולה מקיאה פה מדוע מודיעים לו ולא לנו. ומדוע הוא מודיע לי אם הוא רוצה שסוסון ינקה. נעשו דברים מיותרים ונאמרו דברים מיותרים. אני טענתי שהחתולה באחריותו ואם יש איתה בעיות או שיהיה פה לטפל בה או שיקח אותה לטפל ברחובות. אני לא מסוגלת. צריכה טיפול בעצמי. הוא טען שהוא לא יכול הוא לומד ועובד והוא לא רוצה לקחת את החתולה להיכן שנדרסה החתולה שלו. ושוב טענתי שהוא מתנתק. גם אני הייתי סטודנטית וגם החברה שלו היתה סטודנטית ולא היה מן נתק שכזה. הוא אמר שאמא שלה היתה שם שבוע לעזור להם לעבור דירה ואילו אני מבקשת ממנו להיות בצפון. וכך זה הסתיים

עכשיו אני לבד. סוסון נסע לדוד שלו בנס ציונה. נסתדר.