הכל חדש ונוצץ

כמה שהוא דומה לאחותי

אתמול התקשרתי אליו להודיע לו שלא מצאתי מקום לארוחת ראש השנה ונאלץ לעשות זאת בבית

הבחור דווקא התלהב. מקסימום נכין לבד וגם אני אבשל משהו. 

והוסיף, אני אני בדרך הביתה עוד מעט אני מגיע

חולפת שעה חולפות שעתים חולפות 3, 4, 5. הבחור לא מגיע

הלכתי לחזרת מקהלה חזרתי הבחור לא הגיע

איפה הוא? הוא כן הגיע אבל נסע לאמא שלה כי היא עברה טיפול שיניים ומרגישה לא טוב. היא. החברה שלו

זהו הבחור. מבטיח לא מקיים. כל שעה משנה את דעתו אבל תמיד זה יוצא לשלילה. תמיד יוצא שיש לה או למשפחתה איזה עניין ואותנו אפשר לזרוק. 

כזה הוא. אנחנו במקום אחרון. אם זה היה מקרה בודד ניחא. אבל תמיד יש מקרה כזה. אף פעם לא יעבור שום דבר חלק.

הוא כל כך דומה לה. גנים. אין מה לעשות

גם היא היתה מבטיחה ולא מקיימת גם אצלה היה נדמה שהכל בסדר עד שהגענו לישורת האחרונה ואיכ שהו זה היה מתפקשש, תמיד הפעולה האחרונה שלה נעשתה במין זלזול שכזה שהבטחתי להגיב אך למחרת היא היתה כה חביבה ששכחתי לה את מעשיה אך היא בסופו של דבר המשיכה והמשיכה עד שהגענו לאן שהגענו

גם אתו זה יגיע. השאלה מתי.

הוא נמצא בחיפה אך לא אצלי

הוא מטפל בה אצל אמא שלה כאילו שאמא שלה כבר לא יכולה לטפל בה

גם אני חולה ולא מרגישה טוב. זה לא מזיז לו. 

הכל נעשה בערפל, מן ערפול שכזה. אחרי הכל היא בת הזוג שלו. ובת הזוג קודמת לאמא

אבל אצלה בן הזוג לא קודם לאמא. 

הוא מתנשא מעלינו. הוא חושב שהוא הבנאדם הבריא שנשאר במשפחה ומנצל זאת בצורה המכוערת ביותר

צריך לעשות משהו לפני שיהיה מאוחר.