הכל חדש ונוצץ

הו הדכדוך הדכדוך. שוב הוא בא לבקר ואני מתה שילך כבר.

ומה הפעם?

כנראה זה החורף. עד עכשיו לא הרגשתי אותו ומאתמול התחיל בבית להיות קר ושוב השאלה הנצחית מה לובשים. קצר - יהיה קר. ארוך - יהיה חם. אבל יותר מדאיג אותי איך אסע כך לגרמניה. אני ממש אחוזת פחד. חשבתי שזה יהיה קל אבל ככל שמתקרב זמן הנסיעה אני רואה את זה קשה עד בלתי אפשרי. אולי אבטל.... או לפחות אסע עם המקהלה ואת העניינים הפרטיים שלי אעשה בדרך אחרת או בקיץ. אה, אני סתם היסטרית. או שלא. שרק זה יעבור כבר. יותר מדי נסעתי השנה וצריך לעשות לזה סטופ. אני לא בחורה צעירה, אני לא בחורה בריאה, אני צריכה מנוחה בעיקר בחורף.

היום התחיל שעון החורף. תמר זנדברג הציעה לבטלו. מה עוד? אולי נבטל אותה? אבל האמת שזה עושה לי נחס. עוד שעה לישון והכל וזה נחס. טוב אני כבר לא צריכה לקום בבוקר לעבודה, לא צריכה להכין את הילדים לבית הספר, לא ככ משנה לי לפי איזה שעון הולכים. שיבטלו את החורף לא את השעון. כל שנה אני סובלת מדכדוך במעבר הזה בין קיץ לחורף. 

האם אני מוכנה לחורף? לא יודעת. צריך לטפל בגג ובכלל רק אין לי כוח לזה. אין לי כוח לכלום. אני כבר זקנה. צריך לקבל את זה. אני כבר זקנה