הכל חדש ונוצץ

טוב. קרו הרבה דברים. לא יודעת אם אשתלט על הכל או אספר את הכל 

במה נתחיל?

אולי אתחיל עם המקהלות

מנצח אחת המקהלות התחיל איתי

היה ידוע לי הרבה זמן שהוא שם עלי עין. נסיתי להתחמק. מתתי מפחד. בסוף נפגשנו לקפה. סהכ היה נחמד בלי שתיקות מביכות שמצמידות אותי לקיר. כך נפגשנו כמה פעמים.  בסוף ספרתי שעברתי אירוע מוחי. הבנאדם נעצר מהר להגיד לי שלום ויותר לא שמעתי ממנו. לא מדויק. שכן הוא מסר בוואטסאפ מסרים קצרים שלא דמו במאום למסרים שהיה שולח לי קודם. וכמובן יש לנו עוד חזרות. אני קצת מצטערת שספרתי. לא התכוונתי לספר. יצא ככה. אל תגידו שהבן אדם צריך לקבל את כל החבילה. צריך לדעת מתי לספר דברים כאלה. מצד שני בין כה וכה לא היה יוצא מאיתנו שום דבר. לא יודעת אם אבוא למקהלה. אמנם אנחנו בהילוך גבוה של חזרות לקראת הופעה אבל לא יקרה שום אסון אם לא אופיע. מצד שני הוא לא נעלם לגמרי אולי הוא קצת בשוק וזה יעבור לו הלואי.

גם למקהלה השניה לא בא לי לבוא לפחות לחזרה הקרובה. הם נסעו היום לחגיגה של מקהלה אחרת שמנוהלת עי אותו מנצח (לא זה שהתחיל איתי). בהתחלה החליטו לשכור מיניבוס אחכ החליטו שניסע ברכבים פרטיים ובסוף יצא שמי שהייתי אמורה לנסוע איתה לא נוסעת. אז גם אני לא. בקיצור נשארתי בחוץ מאחור והתחלתי לכעוס. למה תמיד אני נשארת מאחור? יצא ככה. טוב. בעצם לא ככ רציתי לנסוע ואני לא מצטערת על כך שנשארתי בבית אז על מה בכלל יש לי לכעוס?

בעלי לשעבר נמצא בארץ מינואר. שמתי לב שמשהו אפעס לא עובד אצלו כמו פעם. הוא לא זוכר איפה אני גרה, הוא לא מטפס מדרגות למעלה. הוא קנה לנו אוכל והחברה שלו עלתה במדרגות... אחכ הודיעו שהם ביטלו את הטיול לויטנאם וקמבודיה. יהיה שם חם מידי, 40 מעלות והם לא מוכנים לטייל ככה. אמרתי לסוסון שזה לא נראה לי. נראה לי שאבא שלו חולה במשהו. ואכן באופן מקרי סוסון פגש אותו בדרך לקרדיולוג.

בקיצור הוא עבר ניתוח לב... במקום ויאטנאם וקמבודיה הוא מבלה בבית חולים. השבוע הוא היה אמור לחזור לארהב. הוא עדיין בטיפול נמרץ...