הכל חדש ונוצץ

אתמול היתה חזרה ראשונה אחרי התאונה הנוראת ההיא. זה עדיין בלתי נתפס שהיא לא תחזור אלינו יותר. הכסא שלידי נותר פנוי. אני זוכרת איך בזמנו היא רצתה לשיר באלטיות כיוון שלא היו חברות מהמקהלה שלה. אנחנו מקהלה מורכבת מכמה מקהלות ומתקבצים יחד פעם בחודש בערך. היא שרה בסופרן. אמרתי לה אז בואי שבי לידי אנחנו לא אוכלים אנשים וכך היה. ועכשיו הכסא ריק. תמונה על הקיר ונר נשמה מזכירים שהיא אכן לא תחזור. היתה דקה דומיה, כמה חברה הקריאו קטעים וחזרנו לשיגרה. כמובן גם הפצועים נעדרו. אחד מהם מאוד חיוני...

... כולנו רקמה אנושית אחת אומר השיר

ואם אחד מאיתנו הולך מעימנו משהו נשאר ומשהו משתנה...