הכל חדש ונוצץ

עצוב לי. נכון. ידעתי שיהיה עצוב. קויתי שלא. אחרי הכל הוא הבטיח שיהיה בסדר. לא היה בסדר ולא נעליים. היה זוועה. היה סיוט. סיוט של הלייף. לא נפגשנו מאז שחזרנו וזה עוד יותר מעציב. אולי היינו מדברים על זה אבל גם זה לא. היה נסיון להפגש שלא צלח. גם זה משהו. אולי בכל זאת יש לזה עוד סיכוי.  צריך סבלנות. אין לי כל כך. וזו אחת הבעיות הרציניות שלי.  נקווה לטוב אף על פי שהתקוות מעטות. רק סבלנות.

ובינתים מגיעות תמונות  הטיול ובינתיים מגיעים סרטונים. האם באמת רק סבלתי? האם אני מוכנה לוותר על זה? לא פשוט. עצוב לוותר על זה. עצוב להמשיך עם זה