הכל חדש ונוצץ

9 באב היום וגם יום הולדתה של אמי זל. אני חשה מן שמחה לאיד שיום הולדתה חל בתשעה באב. כאומרת:  מגיע לך. לא מזמן היה לנו מפגש של ישראבלוגרים ותיקים. שואלת אותי ישראבלוגרית ותיקה אחת: נו הורייך מתו. כן עניתי. ברוך השם היא אמרה. כן ברוך השם רק שאחותי עדיין חיה אבל זה בטל בשישים. מ-3 אויבים שהיו לי קודם נותרה רק אחת שאני בקושי מרגישה

אין זה אומר ששכחתי להיפך. עכשיו זה הזמן לעבד את הכל. אם בשנים קודמות הלכתי ליזכור השנה לא אלך. אני לא מתפללת לעילוי נשמתם. מצדי שישרפו בגיהינום. אני לא רוצה לזכור אותם. אני רוצה לשכוח אותם. הם שילמו לקראת מותם ואת הכל יצרו בעצמם. הם האמינו באחותי. לא בי. אולי ליפני מותם הם התחרטו ורק המחשבה הזאת מביאה לי קורת רוח. 

אין דבר אמא. שתתהפכי בקברך. היית הדבר הנורא בחיים שקרה לי. לא סבלת אותי לא סבלתי אותך. השארת אחרייך רקבון. עכשיו אני חוזרת לעצמי לאט לאט. אולי עוד אגיע לתפארתי. בלעדייך החיים הרבה יותר קלים. הרבה יותר טובים. זה מצער לשמוע אבל אני ממש שמחה שאת מתה. רק שתדעי איזו אמא איומה היית. איך שרדתי אותך אני לא יודעת. כנראה ניחנתי בכוחות על. לא אפקוד את קברך. לא אניח שם פרחים. רק אחותי מי שגרמה למותך תניח. ובעצם אני צריכה להודות לה. היא גרמה למותך ואני נהנית כל רגע. תבכי אמא תבכי על הבת שלא אהבת לא הערכת ועינית. אישה כמוך לא ראויה להיות אמא. תראי כמה טוב לי ותאכלי את עצמך. גם אחרי אירוע מוחי טוב לי לעומת חיים במחיצתך. זוהי תעודת עניות בשבילך. ביי אמא. יום הולדת שמח שיהיה לך ו happy תשעה באב