יושבת וחושבת מה באמת קרה. מסתכלת על התכתובות שלנו. הוא באמת אהב אותי. גם עכשיו הוא אמר שהוא אוהב אבל הוא במשבר. יש מצב שאני לא בסדר? כלומר התכתובות לא מבטאות כלום ממה שאני באמת חושבת. אני כבר הרבה זמן חושבת לא טוב עליו. מיגוון שלם של מחשבות לא טובות. אף אחת לא באה לידי ביטוי. זה לא יאמן. רק מידי פעם אני מתפרצת והוא לא יודע מנין זה בא עליו. אני לא יכולה ללמוד מזה הרבה. אולי קצת. לאט לאט.
הוא אהב אותי יותר מכפי שיכולתי לדמיין. תמיד חיפשתי משהו לא בסדר. הוא בכלל לא ידע שאני מחפשת. הוא בכלל לא ידע שאני גם מוצאת. אולי... אולי אני לא רגילה שאוהבים אותי. אולי הרסתי במחשבות שוא. אולי לא.
הזכרתי לו אתמול מה היה לפני שנה. הוא לא זכר. רק באמצע הלילה הוא ענה שהוא לא זוכר. בזמנו היה עונה מיד. עכשיו לוקח לו יום והוא עונה ב-2 מילים. הוא לא איש שיחה. גם אני לא. מאז ועד היום אני חושבת על כל מילה שיוצאת. אולי בגלל זה התכתובות היו ככ סכריניות. אני שקרנית. אני יודעת ששיקרתי. לא טוב לי עם זה. אולי הגיע הזמן להפסיק לשקר אולי זה כבר לא יעזור. בכל מקרה אני מחכה לתגובה. מרגע לרגע אני יותר מבולבלת