הכל חדש ונוצץ

בשורות רעות. העוזרת שברה את הרגל. 3 שבועות לפחות היא לא תבוא. ואני אנא אני באה? זהו. כל יום בשורה רעה. כמעט כל יום. 

טוב. אז לא ינקו לי היום את הבית. אוכל להפעיל מזגן. לא אצטרך לשלם לה או להוציא כסף. אקום מהמיטה מתי שאני רוצה. בשביל מה לכל הרוחות רצתי לקנות אקונומיקה וכפפות? באמת. רואים? יש גם יתרון בכך שהיא לא באה אבל עדיף שתבוא. ואם היא לא יכולה? שתבוא מישהי אחרת אולי? איך מצאתי אותה בכלל אני כבר לא זוכרת. אולי אחד הילדים עזר לי. אוף אני לא רוצה להזכר בזה. יש לי אותה כבר הרבה זמן. היא לא מושלמת אבל זה מה יש. כבר היו לי הרבה עוזרות והגעתי למסקנה שאין מושלמת. יש בסדר במידת הסביר וכזו היא. 

טוב. אז מה עושים? שוכבים במיטה אחרי יום עבודה. אתמול היתה בגרות במתימטיקה ושמרתי. עוד משהו שאני מחזיקה לאורך זמן וצריך לשמור עליו. סהכ אני לא יודעת להחזיק שום דבר לאורך זמן. בכל זאת השתפרתי בנושא בשנים האחרונות. גם איתו זה מחזיק למרות הכל. למדתי לוותר. לא לריב. לא להתקומם. לקבל את זה וזהו זה. עם הטוב והרע. לא ידעתי בעבר. התגרשתי, החלפתי עבודות כמו גרביים. תמיד מצאתי מה לא טוב והתייחסתי רק אליו. צריך גם לחשוב מה כן טוב ולהתייחס אליו. כמה פעמים אמרו לי תחליפי את העוזרת היא לא שווה. היא לא מנקה פה ולא מנקה שם. אז מה? אמרו לי בעבר להחליף עבודה להחליף בוס לעמוד על שלי. אז הלכתי הביתה...

ובנימה סתמית זו אסיים