| |
הכל חדש ונוצץ
אין לי הרבה מה לומר אבל אני לא סותמת את הפה |
 כינוי:
היפהפיה הנרדמת@ בת: 72
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2021
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 2/2021
עקרון אי הודאות
היום מסתיים הסגר. לאט לאט מגיחים מן החורים. בפעם השלישית וגם באופן חלקי. לא אני לא מבסוטית. למה? לא יודעת. שינוי מצב. אולי. היום אני נפגשת בים עם נאמן. דווקא היה בסדר להפגש אתם בזום ולא לצאת מהבית. אותו הדבר עם המקהלות. אולי זה שוב הוא. כי עד הסגר הראשון היו היחסים מצוינים. בסגר עצמו רבנו קצת. ביציאה מן הסגר משהו השתבש וכך אנחנו היום. בקיצור שום דבר לא טוב לי. סגר זה רע. לצאת מן הסגר זה גם כן רע. כשהמצב רע הכל רע. עכשיו אני הולכת לים. שוב צריך להתלבש ואני לא יודעת מה ללבוש. בערב הוא אמור להגיע. אף מילה לא נאמרה בכיוון. יבוא לא יבוא יבוא לא יבוא אוהב לא אוהב אוהב לא אוהב. וזה בעצם הסיפור כולו. יודעת שאני לא בראש שלו. יש לו דברים אחרים בראש. יש לו דברים אחרים בחיים ואני לא שותפה להם. חלקם ידוע לי חלקם לא. ומההתחלה זה ככה. קויתי שישתף אותי יותר אך הוא משתף אותי פחות. אולי היציאה מן הסגר תחזיר אותנו לפעם. אותנו. את כולנו. בכל מצב. אבל בינתיים צריך כל יום להמציא את החיים מחדש. לפי מה שמותר ואסור. והוא נתון בתוך נתון. הוא גם מגיב לסגר לא סגר. ובתוך זה יש המון אי ודאות. אי ודאות היא האויב שלי. אולי הכי גדול ובתוך זה אני חיה כבר הרבה זמן. כולנו חיים כך הרבה זמן...
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
