הכל חדש ונוצץ

עוד מעט מסתיים היום הזה החודש הזה. ומתחיל החודש הבא. לפני שנה היה לנו עוד יום. 29.2.2020. השנה הוא איננו. אבל זהו יום השנה לקורונה. אפילו יום השנה לקורונה נעלם. כן אני זוכרת את היום הזה. יומיים לפני עברתי ניתוח קטרקט והבן שלי בא מרחובות. ביום ההוא נסענו לכנרת לראות אותה מלאה. היה תענוג לראות אותה כך. אך משהו ריחף באוויר. היתה כבר אניית הקורונה. כבר נתגלו חולים בארץ. היתה קבוצת תיירים מקוריאה שנתגלתה חולה. אנחנו היינו בירדנית. היתה שם קבוצה של מלוכסנים. ׳אל תתקרבי אליהם׳ אמר הבן. לא ייחסתי לדבריו חשיבות יתרה אבל הוא נעמד רחוק מהם. אחכ אמרו בחדשות שקבוצה מקוריאה נתגלתה חולה. לרובם סימפטומים קלים אך בביח פוריה אושפז אדם ממזרח ירושלים שמצבו קשה. הוא היה הנהג שלהם. אוי לי, רק שלא נתקלנו בהם. אולי נתקלנו. אולי לא...

הוא נשאר עוד יומיים בחיפה ובתום הביקור הוא לקח איתו את wawa. וכאן נפרדנו ממנה. 

הספקנו לחגוג את פורים. היתה לנו הופעה באלמא ואז הכל נסגר. עוד הספקתי גם לפגוש את הבחור ואז ננעלנו בבתינו. זהו זה. והשאר היסטוריה