חייבת לכתוב משהו בתאריך הזה. יש לי אובססיה לתאריכים. אמנם תקופה מסוימת היא חלפה אבל חזרה. אחרי האירוע היא חלפה ואיתה גם אובססיות אחרות. עד כדי כך חלפה חלפו שלא הבנתי איך אפשר להיות אובססיבי. לכתוב בתאריך מסוים רק כי הוא יפה, לנהל שיחות עם עצמי, לכתוב בכלל ועוד שאני לא זוכרת כרגע. הכל בראש. אבל האירוע הזה לימד אותי משהו. ששום דבר אבל באמת שום דבר לא מובן מאליו. אבל הן חזרו האובססיות האלה ובאמת הן מרגיזות.
טוב יש עוד דברים היום ובאמת שאפשר לכתוב עליהם. יש לי היום חזרת מקהלה. לא בזום. באמת. המקהלה השניה עדיין נפגשת בזום. למורת רוחי למורת רוחו של המנצח ולמורת רוחם של כולם. הסיבות לכך לא ברורות אם כי נזרקים רמזים פה ושם והכל בקשר לתפקודה של המנכלית.
גם הבן שלי בא היום מרחובות. הוא רצה לעשות היום משהו. אז התחלתי להתלבט. לא כל יום הוא בא מרחובות אז אולי לא אלך למקהלה. לא יקרה שום דבר אם אפסיד פעם. זה לא שאנחנו נוסעים בשבוע הבא לחול. אבל לא כדאי לי להתעמת עם המנצח. אז... החלטתי בסוף ללכת למקהלה. הבן שלי עם כל הכבוד גם לא מבטל תוכניות בשבילי. בשבוע שעבר למשל הוא היה כאן ולא קפץ לבקר. הם הלכו לארוחה אצל אמא שלה. אני כבר הפסקתי להפגע מדברים כאלה אך אם יש מקהלה לא אפסיד את זה.
מה עוד רציתי לכתוב. אה. היום יום ההולדת של בעלי לשעבר. עוד אובססיה. ימי הולדת של אנשים לא חשובים.
עוד משהו או מספיק? לעת עתה מספיק. אם אזכר במשהו אכתוב
אה כן. יש גם תוכנית טלוויזיה שאני רוצה לראות היום. עובדה על דורון נשר שלקה באירוע מוחי לפני כמה שנים. זה חובה ואני מפספסת את זה
וכמובן על הספר של גליה עוז שמכה גלים. והוא בהחלט נוגע לי למרות שעדיין לא קראתי. בה אביה התעלל ובי אמי התעללה. וגם אחותי שהפכה למתעללת הראשית וגם אבי שבגד בי. כל הבלוג שלי הוא על זה למעט בשנים האחרונות. יש הרבה התייחסות לנושא. ראשית רוב הקוראים לא האמינו לי וכנראה גם היום לא מאמינים לי. יש רבים שקוראים לזה הפרעות באישיות. ואחכ מתפלאים למה היא שתקה כל הזמן. למה היא פרסמה את הספר אחרי שהוא מת מבלי יכולת להתגונן. הוא לא צריך להתגונן. אני בכל זאת מעריכה אותה על עוז רוחה. לא פשוט לפרסם דברים כאלה. גם מבחינת הרגישות שלה וגם לעמוד בפני הציבור שעדיין לא מאמין לה.
זהו. עכשיו סיימתי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפהפיה הנרדמת@