הכל חדש ונוצץ

מה נתחיל קודם? טוב אתחיל בכך שהיום 30.5 יום הולדתו של אבי. לא. לא שכחתי אותו. אבל אני זוכרת אותו לא לטובה. חשבתי שבמשך הזמן אשכח את הרע ואזכור גם את הדברים הטובים. צר לי. הייתי רוצה. כנראה שהוא הרע לי יותר מידי. לפני מותה אמא אמרה: עזבנו אותך לבד. איך הסתדרת. זה בדיוק העניין. הם עזבו אותי אחרי התאונה של הבן ונתנו מכותם בי. גם אבא גם אמא גם האחות. גם היום אני נושאת עוד את מעלליהם. בחשבון הבנק בירושה ובקשרי המשפחה. חבל. ככ הייתי רוצה לזכור אותו אחרת...

היום בהרצאה בנאמן התוודעתי למושג חדש ישן: תשישות. נאמר שאחרי שבץ מוחי סובלים מתשישות. זה מתבטא בחוסר אנרגיה בלחץ בלבול כאשר יש עומס תגובה לא טובה לרעש. וואו זה בדיוק אני. בהתחלה באמת נחתי הרבה, גם היום אני לא עושה הרבה. הייתי נכנסת ללחץ עייפות ובלבול. עכשיו פחות אבל עודני. אני זוכרת בנסיעה לרחובות חטפתי בלבול מכל המכוניות בדרך. גם חטפתי בלבול מהדרכותיה של אחת החברות. היום אני סובלת מזה פחות אבל עודני. למשל  הוא. יום אחד אני לא שומעת ממנו כאילו קרה אסון. השכל אומר שטויות. אז מה. אבל זה מלחיץ אותי. נורא מלחיץ אותי. מעבר לכל פרופורציה. אני הרי יודעת שהוא יבוא ויכתוב ויתקשר ובכל זאת אני בלחץ. אילו לא הייתי שומעת את ההרצאה הייתי נגשת לרופא. הכל בסדר. אפשר להרגע