הכל חדש ונוצץ

ידעתי שיהיו צרות אמיתיות. הרגשתי אותן בעמימות. 

יש צרה גדולה עם הבנק. כמובן שהפקידה עד היום לא חזרה אלי

ומנגד בעלי לשעבר פה. בארץ. איני יודעת אם ימשיך כאן או יחזור לארהב. כנראה שהוא חזר ולא רוצה לספר. את השוס אקבל מאוחר יותר. חבל שהוא החלים ממחלת הלב. הקיצר הוא כבר התחיל לפעול. בינתיים בקטנה. הוא היה אצל המטפלת של סוסון, שאל אותי על ביטוח לאומי והיום הודיע סוסון שהוא הולך עם אבא לעובדת הסוציאלית. אמרתי לסוסון: אתה לא הולך לשום מקום אבא שלך מתחיל לחטט. הוא זומם כבר משהו. יותר מידי טוב לו כנראה. כן אני לא אוהבת שהאבא שנמצא רוב הזמן בארהב מתחיל להתערב ללא ידיעתי עם כל מיני אנשי מקצוע. עכשיו זה בקטנה. הוא שואל פה שואל שם. כבר צעקתי עליו. אז הוא התקשר לדבר יפה. הוא רק רוצה לדעת אם לסוסון יש חבילת שיקום. הוא רוצה שיהיו לו עוד חברים. יש עבודה שעוסקת בספרים. עבודה מוגנת. בשביל זה צריך סל שיקום. אני יודעת שסוסון לא רוצה עבודה מוגנת. הוא ברח והתחמק מזה כמה פעמים. מסתבר שהוא גם דיבר עם אחד שאחראי על דירות שכורות לבעלי צרכים מיוחדים. גם על זה דברתי עם סוסון והעובדת הסוציאלית. זהו דיור מוגן בתנאים מגבילים. סוסון לא רצה בתנאים מגבילים וגם אני לא רציתי. אבל עכשיו כשאבא שלו כאן אולי הוא ירצה. מה שאבא שלו אומר זה דברי אלוהים חיים. 

לא אוהבת שהיצור הזה נכנס שוב לחיים שלי. טוב ממנו הרי לא יצא. רק רע. 

אבל נחשוב. בינתיים כרגע הוא רוצה שסוסון יעזוב את הבית. בסהכ זה טבעי שסוסון יעזוב את הבית. גם החבר שלי רוצה שסוסון יעזוב את הבית. לכאורה אני צריכה לברך על זה. נכון התרגלנו לחיות יחד. אני לא לבד. הוא לא לבד. אני חיה מפיצויי התאונה בין השאר, הוא נהנה מטיפול אימהי. אולי באמת לתת לו לעזוב את הבית אם הוא רוצה. רק אם הוא רוצה. נכון זה קשה אבל אולי הכרחי. אולי

אבל כל מה שיעשה עם סוסון צריך להיות בתיאום איתי. לא מאחורי הגב. כל שיחה כל מעשה. כיוון שכל מה שעשה עד היום היה מאחורי גבי זה פסול