הכל חדש ונוצץ

נכון שאני מפרסמת עכשיו יותר מדי. הייתי מפרסמת גם אתמול אבל זה קצת יותר מידי

טוב מה הייתי מפרסמת אתמול

שהכל דומם. הטלפון דומם הwhatsup דומם ואני מחכה בזעם. למה בזעם? על מי אני זועמת? טוב זה שייך לאתמול היום אני קצת עצובה. הבעל נוסע לארהב ולא נפרדנו. כלומר הוא רצה להפרד בחברת החברה החדשה שלו. אמרתי לא. בכעס. למה הוא מזמין אותנו ביחד. אנחנו לא one big family. למה אנחנו לא נפרדים לבד. עם הבן. יחד בבית קפה. באמת למה. הבן אמר חבל שאתם לא מפרגנים אחד לשני. הבן הכי חכם. כאילו מה כבר יכול להיות אם אפגוש אותה. מצד שני היא באמת מיותרת. אז לא להתעצב. what's done is done. בפעם הבאה אנהג אחרת. הרי לא בגלל זה אני עצובה. אני עצובה כי הוא הביא לי אוכל ולקח את סוסון לקפה או למסעדה מידי פעם. בינואר הוא חוזר. טוב שעצוב לי בגלל שהוא עוזב. סימן שהיה בסדר. בהתחלה הוא קצת השתולל והעמדתי אותו על מקומו. אולי לא מספיק אבל הדרך נכונה. מרגיז לחשוב שלא פעלתי נכון. אני לא חפה מטעויות. במקרה הזה פעלתי נכון. 

עכשיו נדבר על הבן השני. זה שהתחתן. הוא חזר מחול התקשרתי אליו הוא אמר שהוא עסוק ויותר לא שמעתי ממנו. למה? זו השאלה. אולי החתולה שלי שהוא לא רצה להביא אותה אלי מתה. אולי הוא לא נהנה בארהב כי חזר 3 ימים קודם. אולי האישה עושה עוד בעיות עם התמונות. מוזר. דווקא ליומולדת הוא שלח לי זר וממתקים. לא יודעת. פשוט לא יודעת. נחכה. לא לא. אני לא אצור קשר. 

גם עליו (הוא) יש לי מה לומר. היינו אמורים להפגש הוא בטל את זה ולא אמר מילה. עד אתמול. משום מה לו אני יותר סולחת