הכל חדש ונוצץ

היום 7 שנים לאירוע. 7 שנים עברו ככ מהר. לא. לא שכחתי. ציפיתי שאשכח מזה מהר. לא אשכח מזה לעולם...

אני שוכבת עכשיו במיטה. עוד מעט אקום

אז איך אני היום? לא משהו. יש לי הרבה סחרחורות וחוסר שיווי משקל יותר מבעבר אני חושבת. יכולתי פעם ללכת על הגשר בפארק אפק היום אני פוחדת שאפול ממנו. הרבה פעמים אני לא מרגישה טוב. מן לחץ שכזה. נדמה לי שזה סוג של דמנציה. כלומר אני לא מרגישה טוב אך על פני מופיע מבט חלול שכזה. האמת שיש הבדל איך אני מרגישה מפנים ואיך אני נראית. חשוב מאוד להצטלם או להביט בראי. סרטון מראה את זה הכי טוב. כלומר דמנטי לא יודע שהוא דמנטי. על פניו העולם מסתובב כרגיל אבל כשאני רואה איך אני באמת זה מזעזע. 

2 אירועים מאוד החלישו אותי. האחד האצבע השבורה ברגל והשני מתיחת הרצועות. שניהם ברגל השמאלית. הרגל הטובה. הבריאה. אולי מכאן הסחרחורות. לא בטוח. בנוסף אני צריכה לעבור ניתוח קטרקט בעין ימין, יתכן אחרי המסע לאירופה. בגלל זה אני רואה כפול. אולי. אני סובלת גם משלפוחית רגיזה. יתכן שגם זה תוצאה של האירוע. הכי גרוע זה המצב הנפשי. חוסר סבלנות מטורף. אני חייבת לעשות משהו אחרת אשתגע. 

זה המצב בכללי. כדאי לבדוק שנים קודמות לראות איך המצב התפתח. לי הוא נראה יותר גרוע. לא בטוח.