הכל חדש ונוצץ

ערב שבועות. בערך. אני לא זוכרת מתי הייתי ככ מבואסת בערב שבועות. דווקא החג נחמד. ימים ארוכים. מזג אוויר נפלא 

אני זוכרת שלפני שנתיים חגגתי אצלו. חשבתי שזו תהיה מסורת. אבל לא. הוא חוגג לבד. כלומר הוא חוגג עם משפחתו אני אחגוג לבד

וזה רק מעיד על מגמה מסוימת. בדרך למטה. לאט לאט. אני כבר לא מעיזה לבקש. לא מעיזה לשאול. לא מעיזה כלום

אני לבד. כמו שכל החיים הייתי לבד... 

בואו נבדוק בבלוג. בשביל זה הוא קיים

יותר מאוחר. עכשיו אני הולכת למקהלה. כן היום

Ok 2006  הייתי מבואסת  כהוגן. אחותי גילתה את הבלוג הקודם ואני נחלתי מפלה קשה במאבק נגדה 

2007 אני נזכרת בסבתא שלי שמתה קצת לפני החג. אבל ברקע יש את יומולדת 80 של אבא שלי שלא הוזמנתי

2008 חזרתי מחופשה באילת. נחתי טוב שם

2009 נזכרתי איך חגגתי בילדות

2010 אמא הזמינה ואני סרבתי לבוא

2011 הייתי בתיקון ליל שבועות

2012 אין תיעוד

2013 שוב נזכרת איך חגגתי פעם

2014 נזכרת שסירבתי לבוא לאמא הרבה לפני

2015 לא מתועד. אני כבר אחרי האירוע המוחי ומות ההורים. כן היינו במחלבת שוורצמן. היה לי נהג פרטי. החייזר

2016. סוף סוף תיעוד מלא. בילינו אני וסוסון בנשר בתבלינים במחלבה ובטקס הבאת ביכורים. יש לציין שהרבה פעמים אני לא מציינת איך בילינו. כמעט כל שנה הלכנו לטקס הבאת ביכורים בעמק היינו ביפעת. השנה זו השנה הראשונה שיש בעיות עם החייזר. טוב הוא הכיר אותה. 

2020 עשיתי את החג אצלו. הייתי מזה מאושרת. 

עכשיו באסה. שווה להיות איתו? אני כבר לא בטוחה. עדיף להיות לבד ולא לצפות לכלום