בשנה שעברה היינו הולכים הרבה לחוף בת גלים. הבחור חיפאי לשעבר גילה מחדש את החוף הזה. כלומר אני גיליתי לו את החוף הזה. היינו באים שותים קפה ויוצאים לשחות. כל פעם הוא היה אומר איזה כיף איזה חוף איזה מים איזה אוויר תענוג. אף פעם לא הלכתי לחוף הזה. ואני שמחתי. זה היה החוף שלנו הפינה שלנו הכיף שלנו. גם המקלחת החמה שיש בחוף הוסיפה להרגשת השלמות הזאת.
אבל השנה זה אחרת. הוא פיתח יחסים עם הקיוסקמן הזמין אותו לביתו הזמין גם חברים והם התחילו ליצור פורום ואיפה אני? בחוץ. כן שוב אני בחוץ. אני הבאתי אותו לשם ועכשיו אני בחוץ. נכון ביום שלישי ביום שהוא מארגן את הפורום יש לי חזרת מקהלה. אבל זה לא יפה
כרגע אני שותקת. לא יכולת להשאיר את המקום רק בשבילנו? היית חייב להכניס לפינה שלנו עוד אנשים? נו באמת. אבל כרגע אני שותקת. נכון. היו ביננו יחסים עכורים שרק אלוהים יודע איך החזקנו מעמד. אבל את הפינה החביבה שלי לכלכת. עוד אתפרץ. זה רק עניין של זמן