הכל חדש ונוצץ

עוד יום מאפן. מהבוקר נפלה עלי עצבות. לא זו לא השנה שלי. שום דבר לא הולך. 

דברים חולפים במוחי בתפזורת. אני יודעת מה מרגיז אותי. אני לא יודעת איך לומר את זה 

אני מקנאה. לא חשוב במי. לא יכולה לומר. או שתבינו לבד או שלא תבינו

נמאס לי להסתתר. כל דבר שאני עושה אני צריכה להסתתר. זה נמאס לי נמאס לי נמאס לי. יום אחד אגלה למישהו. הכל. אולי אז ארגיש משוחררת. 

בינתיים אני יושבת כל היום בבית ואין לי מה לעשות. יש בערב מקהלה. חשבתי לא ללכת כי אין טעם אבל אני אלך. אין לי מה לעשות. סוסון לוקחים אותו למרכז ואני נשארת לבד בבית. הוא לא יבוא. העיקר שיש לו טענות. מחר הוא מזמין אותי לים אבל תהיה שם אישיות לא רצויה. מרגיז אותי העניין הזה. למה הוא לא יכול להיות אתי לבד? הוא רקם שם יחסים עם הקיוסקמן אשתו אחותה. מה לי ולזה? מצד שני אני אוהבת להכיר אנשים אז מה הבעיה שלי?

האמת צריך לחשוב על זה. לא לשלול את זה מכל וכל.... נראה.... עכשיו אני יותר מבולבלת מקודם