אולי עכשיו אנסה. כבר כמה ימים שאני מנסה לרשום משהו וכל פעם נכשלת. נראה שהעסק טלטל אותי כהוגן. למרות שכאשר ניסיתי לספר הוא נראה לי טריוויאלי לגמרי. ובכן...
פגשתי אותה ביום שלישי בים. אמרתי שיהדות לא מעניינת אותי במיוחד. זה לא היה דבר חכם להגיד. היא לומדת קבלה. רוחניקית ומה שאמרתי היה ניגוד מוחלט למה שהיא חושבת. אחכ סיפרה לי על יום הולדת שערכה לדודתה בת ה92. כן. ידעתי על המסיבה הזאת. מישהי סיפרה לי שלא הוזמנה. לא מתערבת. היא נצר למשפחה שיושבת בארץ כמה מאות בשנים והיא אספה למסיבה אנשים מכל העולם.
במקביל היא סיפרה לי על הבית בו היא גרה. בית בודד על הר. היא אמרה שבצעירותה שחיפשה מגורים היא נדבקה למקום הזה. לא היה בו חשמל. לא היו מים. לא היה כביש גישה. וכך היא גידלה את 3 ילדיה.
הנהנתי בראשי ולפתע אמרתי. כן זה ברור כשמש. משפחת המקובלים מצפת והבית הזה. הרי את נמצאת שם כדי להמשיך את השרשרת. לומדת קבלה כמותם וגרה על ההר. לא מצאת מקום מתאים מזה.
מי היא האישה הזאת ולמה הסיפור הזה טלטל אותי אולי בהמשך. אולי לעולם לא