הכל חדש ונוצץ

אם הלכתי על אוגוסט לדורותיו וכמובן לא דייקתי היום נלך על יום האהבה

2019 בדיוק היה לנו אסאדו. כמו כל שנה היינו מתאספים בחוף צפוני מתרחצים בים עושים על האש ושרים. היה סבבה. תכננתי גם שיקחו אותי כי לאחר האירוע אני לא נוהגת רחוק. מצאתי מישהו אבל לו היו תוכניות אחרות. הוא רצה לבד. התלבטתי ללכת עם החברה או איתו בסוף הלכתי איתו. לא התחרטתי. היה ערב נפלא. חשבתי אם לחגוג טו באב עם החברה ולהתגעגע לאהובי ולומר אילו הוא היה כאן או להיות איתו. ברור שלהיות איתו. אין אפילו שאלות. וכאמור היה זה ערב חגיגי ומהנה במיוחד. 

חלפה שנה. הגענו לשנת קורונה. לא היה אסאדו. גם הוא לא היה. הוא כבר התחיל לזייף. אז זה היה בקטנה. הוא נשאר בביתו אני הייתי בחזרת מקהלה מתחת לרונדו. הוא אפילו לא זכר

חלפה עוד שנה. הייתי עסוקה בתכנון החתונה של הבן

ואתמול.... הרבה זמן לא היינו יחד. אנחנו מקרטעים ולא מוצאים זה את זו. אנחנו הולכים לים אבל גם שם זה לא מסתדר מסיבות שונות. מחפשים ולא מוצאים. לפני שבועיים הוא הביא אישיות לא רצויה. גם לפני שבוע. קבענו להפגש שם אך הוא סיפר שנפגשנו באקראי. זה לא נכון. לא נפגשנו באקראי והיה רצוי שיאמר זאת. אבל הוא פוחד מהצל של עצמו. השבוע קבענו ללכת לים אלא שגיסו נפטר. קבענו אתמול אך הוא צריך להכניס אנשים לצימר ותלוי מתי הם יבואו. הוא כל הזמן מכניס אנשים לצימר גם מרחוק. הם באו מאוחר ולא נסענו לים. אז על מה בכלל אני מתרגזת? לפני שנה הייתי מקבלת זאת באהבה. השנה אני מקבלת זאת בחשדנות. על פניו הכל בסדר. בפנים הכל לא בסדר