הלכתי שוב לטיפול פסיכולוגי ואני לא יודעת למה
אולי בגלל שקורים דברים בחיי ואין לי למי לספר
האמת קצת פחדתי מזה. יש דברים מסוימים שאני רוצה לספר ואין לי למי. בעיקר אני רוצה לספר עליו אבל המחותנת שלו חברה שלי יש עוד אחת אבל היא רכלנית סופר ופסיכולוגית או עו״ס לא תספר כלום לאף אחד אבל בניגוד לחברה היא תיגע בדברים שאני לא רוצה לגעת או תפתח את הדלת לדברים שכבר סגרתי.
ובכן ישבתי אצלה וסיפרתי לה מי אני. בדרך הגעתי למסקנה שאני זורמת. לא יוזמת כלום רק מקבלת את מה שנקרה בדרכי
את אוהבת את עצמך? שאלה לפתע
ובכן לא. אני לא אוהבת את עצמי.
כיצד את רוצה שיאהבו אותך אם את לא אוהבת את עצמך?
זו שאלה טובה. שאלה מצויינת כפי שאומרים היום
ומאז כל היום אני בוחשת בקלחת. אני לא אוהבת את עצמי. איזה חיים נפלאים היו לי אילו הייתי אוהבת את עצמי. הנה זאת אוהבת את עצמה. למרות שהיתה תלמידה גרועה אהבו אותה והיא הצליחה. למה אני לא אוהבת את עצמי? אמא שלי? או זה קצת יותר מורכב. חשבתי על היחסים איתו. הרי אמרתי שאני לא רגילה שאוהבים אותי. הוא ממש אהב אותי ואני לא החזרתי לו באותה מטבע. היום זה כבר לא אותו הדבר. אילו הייתי אוהבת את עצמי אולי בכלל לא הייתי הולכת איתו...
אז.....