הכל חדש ונוצץ

הנה הגיע היום שחצה את חיי לשניים

אני לא אם שכולה אך בכל זאת אני שייכת למשפחת השכול

אמרו שהמשיכו הלאה אך שום דבר לא שמח יותר. גם אני. שום דבר לא שמח והשמחה אינה שמחה. וגם לא תהיה

ואז נזכרתי בשירים ששרתי אחרי התאונה. בן יפה נולד. מה אברך. ופתאום הם נשמעו לי ככ מובנים כמו שלא הובנו מעולם

היום 32 שנה אחרי המקרה ההוא והוא עדיין כואב. תחושה של החמצה. הוא לנצח יהיה שונה

לפני 32 שנה היה הכל כרגיל. הוא הלך לשיעור עברית קטן בלונדיני שובב ולא חזר משם. לעולם לא חזר. ימים רבים שהה בבית חולים. עד היום הוא אחר. כמה הייתי נותנת כדי למחוק את היום ההוא...