טוב החגים נגמרו, חגי אפריל וכמו חודש אפריל המשוגע כך היו החגים משיא העצב לשיא השמחה וחוזר חלילה עד שהסתיים בצורה צורבת. אך מה היום מיומיים? כל שנה אפריל הוא כזה ואולי לא. אז התחלנו אותו בפסח והיה די חביב. הפעם אני הכנתי את הסדר בתקווה שזה לא יחזור בשנה הבאה כי זה המון עבודה המון אוכל שנשאר הרבה זמן. אה הנה השינוי. מעולם לא היה לי ככ הרבה אוכל בבית. עד היום נשאר לי געפילטע פיש שפעם ראשונה בחיים הכנתי. הרבה עבודה הרבה אוכל ואחרי זה נותרה בי ריקנות מוזרה שבעצם העיבה לי על כל החודש. על כל החיים.
אחכ בא חול המועד פסח. בניגוד לשנים קודמות לא עשיתי כלום למעט הכרישים הנעלמים של קיסריה. המזג אוויר היה מגעיל. סוסון רצה ללכת לצעדת גבעת המורה ולא הלכנו. כתבתי על זה. נורא הצטערתי שלא הלכנו וזה לא היה הדבר המצער היחידי.
סוסון חגג יומולדת. הוא הזמין את החברים שלו וזה היה ברוך לא נורמלי. הוא עשה הזמנה במסעדה. במסעדה הודיעו שההזמנה תתאחר לזמן לא ידוע. הם הודיעו זאת בדקה ה90. כך שחברה התחילו להגיע ונאלצו לחכות. אחד החברים התחיל לצעוק ולהשתולל וכך 10 חברה הלכו איתו ולא עם סוסון. רק 5 חברים נותרו עם סוסון. סוסון נפגע עד עצם נשמתו ובצדק. איך עושים דבר כזה?
למחרת חגגנו בקרב המשפחה. היינו במסעדה אבא שלו אח שלו הרי הוא החייזר אשתו סוסון ואני. היה נחמד סהכ ובעצם מפגש משפחתי לא שגרתי כיוון שכולם נמצאים שם. היה נחמד סהכ אך סוסון אמר: דעי לך שלא נהניתי. אם זה בגלל האירוע עם החברים אפשר להבין אבל אולי המפגש המשפחתי לא היה לרוחו. הוא נורא מקנא בחייזר וזה שאבא שלו והחייזר דיברו והוא התרשם לטובה מהזוג עשה לא טוב לסוסון. ושוב נותרנו עם ריקנות. היה משהו ברמת גן שאיתי לראות בסוף לא נסענו. שוב החמצה
ואחר כך הגיעו החגים הכי עצובים בשנה. יום השואה ויום הזכרון וכל זאת בצל המהומות שארגן לנו השמאל. אחכ יום העצמאות ה75. שוב פספוס. היה שמח ברחובות אך פספסתי בדרך הכי מטופשת בעולם את המטס ואני לא סולחת לעצמי על זה. הרבה פספוסים אני לא סולחת לעצמי. זה כבר הפספוס השלישי
נסענו אל ההוא והוא לא התנהג יפה
היתה גם הפגנת המיליון שלדעתי לא עזרה כלום
וסיימנו ב30.4
כל הזמן היתה רוחי נכאה. אפשר להבין. ככ הרבה פספוסים וגם היומולדת
וב30.4 היה האבא של הפספוסים אבל זה כבר לפוסט אחר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפהפיה הנרדמת@