הכל חדש ונוצץ

כן. שוב אני. הפעם לבד. עכשיו בוקר. אני עדיין מדוכדכת. מאוד. עדיין מחפשת את הסיבה. מזג האוויר? אולי. הוא? למרות הכל לא נראה לי. אולי. אחותי? סביר ביותר. חוסר המעש שלי? לא יודעת זה מזין את עצמו. אני לא עושה כלום כי אני מדוכדכת. אני מדוכדכת כי אני לא עושה כלום. זו לא הפעם הראשונה ויש תקופות כאלה. כנראה משהו יושב לי על הראש. מה זה? יכול להיות כל דבר אבל מה שמציק לי זה יומולדת 70. מה אני עושה? לאן אני נוסעת? הלו זה יום כיפור. גם יש הופעות סביב התאריך הזה וגם לו יש יומולדת סביב התאריך הזה ורצינו לעשות משהו משותף. גם לו יש יומולדת עגול... והנה משהו שאני לא רוצה לגעת בו והזמן חולף. זוכרת איך נסעתי לאוסטרליה? לא נסעתי בסוף ובדיוק כך יראה יומולדת 70 שלי. כמו שנראתה יום הולדת 40 של סוסון. מביש. ממש מביש. 

זהו? פגעתי בנקודה? לא יודעת. יש עוד. למשל היה יום הסטודנט בטכניון. לא הלכתי. יש אירועים ואני לא הולכת. חייבת? לא. גם הפעם לא קלעתי ונמאס לי לחפש

 מלכת ההחמצות אני