הכל חדש ונוצץ

טוב. הגיע הזמן לעכל מה היה לנו ובכלל. עכשיו אוקטובר. אנחנו כבר מאחורי הכל פחות או יותר. שייגמר הסוכות הזה אז אדע שאנחנו מאחורי הכל. לא פשוט העניין. ובכן אני עדיין חולה. פעם אחרונה שמדדתי חום זה היה 36.9. זה לא חום. אבל יש לי כאן בעיה רצינית. עדיין סובלת משלשולים מיימיים. הם נגרמים מהתרופות. אני צריכה לבדוק את כל תיק התרופות שלי. כולל התרופות נגד לחץ דם ונגד ריפלוקס כי נדמה לי שהן יוצרות אינטראקציה קטלנית. מצד שני אסור לי לוותר על התרופות. זה סיכון לאירוע מוחי נוסף. איך הסתבכתי פה איך? מצד שני אולי כל הזמן הייתי מסובכת כי כל הזמן יש לי שלשולים אך נמצא שבדיקות הצואה תקינות. 

קצת אני בשוק אחרי המחלה הזאת ובכלל אני בשוק. לפני שבוע חזרתי מדובאי. מישהו זוכר? ולאן נכנסתי... תחילה היה בסדר. הייתי בריאה. הספקתי להיות בקונצרט אצלו בבית. בו היינו אמורים לחגוג את יום הולדתו ה80 ואת יום הולדתי ה70. אבל נדמה לי שזאת היתה החגיגה של האישיות הבלתי רצויה. אני בכלל לא מבינה איזה ערב זה היה ומה מטרתו. נראה לי שגם אני וגם הוא נקלענו למכת אגו של נשים רעות. במקהלה שלטה הנאצית. אמרתי בחזרה שזה יום ההולדת שלי ואני עומדת מקדימה. היא העמידה אותי במרכז. לקראת ההופעה הלכתי לשירותים וכשחזרתי היא כבר התחילה להעמיד את חברי המקהלה. כשאני הגעתי היא אמרה: אין לך מקום. מה זאת אומרת? עוד לא התחלנו. וכך מצאתי את עצמי נודדת כשלכל אחת יש מה להגיד. בסוף התישבתי על כסא. אני לא מופיעה. לא תופיעי תשירי הנה יש לך מקום. תודה רבה באמת. האמת אני לא רוצה לראות אותם לעולם. לא את הנאצית לא את חברות המקהלה ולא איש מהם. מספיק. ככה לא מטפלים במי שיש לו יומולדת. אני אמורה לעמוד במרכז ולא לנדוד. והנאצית הזאת אני יודעת מה בראש שלה. היא באה בשמלת כלה. היא כלת יום ההולדת שלו. דפוקה על כל הראש. 

אחכ הגיע תורה של האישיות הבלתי רצויה להראות מה כוחה. היא היתה אחראית על ארגון הערב. הכיבוד ההופעות הנאומים. הכל פולחן אישיות שלה. היא והנאצית ואנחנו באמצע. הוא נראה הכי מבסוט מצטלם אתי