הכל חדש ונוצץ

היום הוא יום הבלבול שלי. כל מיני דעות ועמדות בהן הייתי בטוחה ב100% מתמוססות. הכל מתמוסס. אתמול רציתי לפרסם בפייסבוק פוסט היום אני לא יודעת מה רציתי לפרסם. עבר זמנו בטל קורבנו. אני מסתכלת על מה שפרסמתי בפייסבוק ואני לא יודעת למה פרסמתי את זה בכלל. אני מפרסמת יום יום כמה קטעים. לרוב אני לא זוכה לתגובות. כמו שכאן

אז מה רציתי לפרסם? רציתי לפרסם קטע על המלחמה בו העזתים יושבים ליד בית החולים שיפא ומתמוגגים מהמראות. למה לא חיסלו אותם? למה לא מחסלים אותם? איך זה שבעזה יש חשמל עדיין? איך זה שבעזה יש מים? החלק הדרומי של הרצועה הוא סייף אבל מי מבטיח לי שאין שם מחבלי חמאס? זהו בשלב זה פרשתי. אז זה לא יתפרסם. לא נורא. 

ומה חוץ מזה? גם לא ברור. אמרתי שנסיים בעמימות. לא סיימנו כלל. הוא בבאסה. נו ברור. מלחמה. מקהלה. גם התעצבנתי מאחותי לפני כמה ימים. הפרצופה הזאת נמצאת בניו יורק. בתקופת השלכת. כמו שאני הייתי. טוב ידוע שהיא עושה הכל כמוני. אז עכשיו היא בניו יורק. אני הייתי בוושינגטון. אבל לא מזה התעצבנתי. התעצבנתי מזה שמישהו משכיר את הדירה שלו ברחוב של הורי ב3800 שח בקומה שלישית. אולי זו הדירה הזאת אולי זו דירה אחרת אבל היא שווה 3800 שח ויש לה עוד דירה. את הכל קיבלה מידי אמא. אז היא עושה 8000 שח בלי לעשות כלום. בעצם גמני. והרבה שנים. זה הוציא אותה מדעתה. אז זה לא ככ מעצבן אותי. אז זהו

עוד יבואו ימים טובים