הכל חדש ונוצץ

אני זוכרת. אני זוכרת שקצת אחרי מלחמת ששת הימים הייתי במחנה קיץ מטעם התנועה. לא נהניתי לא חשוב למה. באחד הימים עשינו טיול לעזה. אני זוכרת את נחל עוז. עד אז יישוב ספר שזכה להתקפות הפדאיון מידי פעם. הפעם הגבול היה כה רחוק. תחושה של הקלה ושלווה אז אפפה אותי. לא יתקפו עוד את נחל עוז. עכשיו הישוב בטוח. נסענו והגענו עד אל עריש. אני זוכרת תמרים והרבה ילדים שרוצים כסף. סוג של מקבצי נדבות. כשהחזרנו כל אותה תחושת שלווה נעלמה. מצטערת. אני נגד החזרת שטחים ועכשיו ראינו למה. בנינו נפלו לשוא על אותו שטח. 

הקיץ צמתי ב9 באב. לא שאני דתיה. אני הכי לא. גם 9 באב לא חג דתי. זה חג שמסמל את חורבן הבית. השנה פחדתי מחורבן הבית השלישי. ההפגנות. רציתי שהן יפסקו. הן רק הלכו וגברו. הן הגיעו גם לחול. מה יעצור אותן שאלתי. חשבתי על רצח רבין. הרי גם בזמנו היו הפגנות נוראות נגדו והן נפסקו עם הרצח. גם עכשיו חשבתי שהן יופסקו בדרך אלימה. או שהאויב יראה בחולשתנו ויתקוף או שירצחו את נתניהו. וכך פלש החמאס לשדותנו הרג 364 איש שרקדו בשדות חטף 239. הרג בכללי 1400 איש. 320 חיילים ב7.10 וההרג נמשך עד היום. כנראה שביבי גם ירצח כי ההפגנות ממשיכות