הכל חדש ונוצץ

״את מאכזבת אותי״ הוא אמר

זו הפעם השלישית שהוא אמר את זה. הפעם הראשונה היתה אחרי שחזרנו מרומא והיה לו הקטע עם הרוסיה. נפגשנו כל חברי המקהלה לסכם את האירוע. חשבתי שיגידו איזה יופי היה אבל לא זה מה שאמרו. החברה היו מלאים טענות. כרימון. וואללה הופתעתי. לאחר מכן אני מקבלת מסר. יכולת לדבר יותר לטובתי. ??? הבן אדם הוזה. עניתי לו שתגובות החברים היו מתאימות לי. 

הפעם השניה היתה אחרי דיון שנפתח אחרי ההופעה בלוחמי הגיטאות. בכלל לא ידעתי על מה פתחו את הדיון. היתה הופעה נחמדה אך שוב היו מלאי טענות. כנראה קורים במקהלה דברים שאני לא יודעת. הדיון היה רווי כעסים מכל הצדדים. הוא האשים בחורה אחת החברים טענו שהוא לא יודע לנצח ורק אחת דיברה בזכותו איך הם היו עדים ליצירת היצירות. שוב הוא בא אלי בטענות. אמרתי שאני לא יודעת בכלל על מה הדיון. אני שמעתי זה הכל. כשאין לי מה לומר אני לא אומרת כלום

גם עכשיו איכזבתי. נו מה אני יכולה לעשות. אמרו לי שמפרקים את המקהלה. אני יכולה לעשות משהו? אני לא בוועד. אני לא יודעת מה הולך ומה הלך. יפה שעידכנו אותי. אני יודעת שהיו חריקות בהתנהלות. חשבתי שזה הסתדר. אה זה לא הסתדר? מה בדיוק ציפית ממני? האישיות הלא רצויה אמרה שמדברים רע. היא יודעת יותר ממני מה מדברים. שיגיד תודה שלא הצטרפתי לנאצית בשמלת הכלה. 

בחנתי את טענותיו. הן מנותקות מן המציאות. גם הוא