הכל חדש ונוצץ

היום יומולדת של הבן הצעיר שלי. הוא לא חוגג היום. הוא חגג אתמול ושלשום. שלשום איתנו במסעדה ואתמול אצל אמא שלה בבית עם כל החברים שלו כשהיא ואמא שלה הכינו את המסיבה. מרגישה שהוא היה צריך גם להזמין אותי ושאשתתף בהכנות. כרגע כשאני רושמת את זה אני לא בטוחה אבל כשאני חושבת על זה אני מרגישה פגועה. פגועה זא נפתח חשבון. למה לא הזמנת אותי? כלום יעלה על הדעת שביום הולדתה אני אכין אני אזמין את החברות שלה ואת אמא שלה ובני משפחתה האחרים לא אזמין? והיא תקח את אמא שלה למסעדה? זה לא יעלה על הדעת. לא אברך אותו בכלל. גם לא אותה ולא את אמא שלה מספיק עם הגועל נפש הזה. 

כאמור אני לא אעשה את זה. לא מפאת כבודה אלא משום שאני עצלנית. מסובך הסיפור הזה. למעשה אני הייתי צריכה להזמין את החברים שלו ולהכין יומולדת אצלי אבל זה לא הועלה כלל. בראש השנה הם ידעו להגיד לי תכיני. אולי לשנה הבאה. בכל מקרה אני הייתי צריכה להיות שם וזה לא קרה. זו לא הפעם הראשונה שהם עושים דבר כזה

צריך לבדוק אם האמא רק הכינה או גם היתה שם

טוב. לא ברכתי אותו ליום הולדתו. נפסיק כאן