המלחמה הראשונה אותה אני זוכרת היא מלחמת סיני או מבצע קדש. הייתי אז בת 3. מהגיל הזה אני זוכרת? לא יאמן. אני זוכרת שישבנו בקומת המרתף ונכנסנו לבית של נעמי ואלי. גם היה פיצוץ גדול. היה קרב על האוניה איברהים אל אוואל שבסוף היתה המשחתת חיפה. אבא שלי היה במילואים.
אחריה אני זוכרת את ששת הימים. פחדתי. פחדתי לפני פחדתי כשהיא התחילה. הייתי בכתה ח׳ התיכון והכנו רשתות הסוואה. כבר אז הוכחתי את יכולת החיזוי שלי. אמרתי לא יהיה כלום. אבל היה. כאמור רעדתי מפחד אך בסוף היום הראשון בשרו לי שחיל האוויר המצרי קורקע. ישבנו בחושך עם מנורה כחולה עוד יומיים. אחכ כבר הלכנו לים. אבא שלי כבר לא היה במילואים
אחרי מלחמת ששת הימים באה יום כיפור. הייתי כבר משוחררת טריה. כעבור שבוע גייסו אותי. עכשיו אני הייתי במילואים. נורא שמחתי. עד שנגמרה. לא דיברו אז על מחדל. השתחררתי. שנת הלימודים התאחרה. זוכרת רק טוב מאותה תקופה
אחרי זה הגיעה שלום הגליל. אני גרתי ברחובות עם תינוק. הבעל היה במילואים
אחר כך באה מלחמת לבנון השניה. זו היתה המלחמה הכי מפחידה. פעם ראשונה שהצליפו נגד אזרחים. כבר הייתי גרושה עם 2 ילדים וגרתי איפה שאני גרה היום. בסוף ברחתי למרכז.
אחכ באו הסבבים. אני בחיפה לא הרגשתי אותם. עופרת יצוקה צוק איתן אולי עוד סבב אשר שכחתי
ובמלחמה הנוכחית אני כבר גדולה. ילד אחד עזב את הבית והתחתן הוא עומד להפוך לאב. טפו טפו טפו מלח מים מלח מים. זהו
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפהפיה הנרדמת@