הכל חדש ונוצץ

שוב מרגיש לי רע. אבל אחרת. תחושה לא מוכרת שבסופה לא בא לי כלום. לא בא לי לעשות כלום לא בא לי לא לעשות כלום. אנשים שואלים מה שלומך. בסדר בסדר אני עונה אבל בלב יודעת שמאוד לא בסדר. יש פה מלחמה. כל הזמן. בחיפה לא מרגישים. אבל יש איום יום יום. משפ ביבאס לא חזרה. אולי הם מתים. החטופים לא חוזרים המלחמה לא ככ זזה. היאוש נמצא בכל אז מה הפלא. היום יש יומולדת לאישיות הלא רצויה. היא ממש זקנה אבל נראית נהדר. למה פיגורות שאני שונאת נראות נהדר. ואיך אני נראית? הבחור ההוא נמצא בבית חולים. זה האקס שהוזכר לא מזמן. אירוע מוחי. אני צריכה לבקר אותו. לא בא לי. גם אחותי נראית נהדר. הכל מת. סה״כ אני רואה שלא חל שינוי בשום דבר. ובכל זאת אני מרגישה שונה. כאילו משהו רע עומד לקרות. יש כמה דברים רעים שאני אפילו לא רוצה לומר אותם. כן. יש גם פחד. מה שאין בד״כ. בעצם גם פחד יש. תמיד. עזרתי לעצמי? לא ככ. יש הרבה דברים לעשות. אולי אעשה אותם או חלק מהם וארגע...

חוץ מזה חורף. קר. מה כבר יכול להיות טוב?