שוב אני כאן. מה לעשות. קר לי. סוף סוף יצאתי מהבית והתחרטתי. אולי לא הייתי לבושה מספיק. אתמול בערב יצאתי והייתי לבושה יותר טוב. הייתי אומרת שאני מכניסה את עצמי לסגר מרצון. הרי אהבתי את הסגר אז מה אני ככ מתה לצאת
טוב. אני מחפשת דברים טובים אבל אתמול זה היה מהפה ולחוץ. זוהי תקופה רעה אבל אין לי אותו לאיזון. רע לי כי הוא איננו. רע לי מאוד. אני לפעמים מדמיינת שזה לא קרה והוא שולח לי לילה טוב כמו פעם. בעצם אני לא יכולה לומר שקרה משהו. הוא דבר אפילו נחמד פעם אחרונה. אמר שטוב לשמוע את קולי. אבל שלחתי לו חומר ומאז הוא נעלם. זהו. כבר חשבתי מה ההתעקשות הזאת. אז הוא לא אמר תודה. אז מה. אבל יש בכל זאת דברים. צריך לחשוב על זה. לא להיות פזיז. אני כרגע במצב מסוים שיכול להשתנות במצב אחר. אני לא רואה את המצב האחר. אני רואה איך אני היום. עכשיו אני מתגעגעת לימים אחרים. אתמול כעסתי ונעלבתי. צריך לחשוב. ועד אז כלום. נראה מי יישבר קודם. או שהוא בכלל לא ישבר. ילך קדימה. אני מדמיינת משהו אבל זה רק דמיון