לא. לא שומעת לכם. לא שומעת לאף אחד. רק לעצמי. אני יודעת הכי טוב מה טוב בשבילי. אני בחורה גדולה בת 70. וכבר לא איכפת לי מה אומרים. תמיד יגידו משהו. כן אני רואה גם בפייסבוק. לי יש את הדעה שלי בא מישהו עם דעה אחרת. הוא ישנה אותי? לא. אני אשנה אותו? לא. אז מה הויכוח. סתם מתים להוציא קיטור. היום התווכחתי עם אחת שלמדה אתי. לא יצאנו טוב מזה אז בשביל מה. אני קצת התעדנתי כי אני מכירה אותה. לא יכולתי לקרא לה דבילית הזויה מטורללת אז נאמרו דברים אחרים. אמרתי שממשלתינו סובלת מתסמונת האישה המוכה ובזה הסתיים הויכוח. הוא התחיל בתגובה שלה על תגובה שלי על אונר״א בכך שטראמפ כבר מזמן הפסיק לה את המימון וביידן החזיר אותו. מעניין באמת איך ויכוח מתחיל ואיך הוא מסתיים. אפשר לנסות זאת גם על ויכוחים אחרים.
כן. גם הפוסט הזה התחיל עם משהו אחר אבל סהכ הוא פוסט חסר מטרה. אני רוצה להוציא קיטור על משהו שבד״כ לא מוזכר כאן. אני רק המומה. כמו אחרי קרב. אני באמת אחרי קרב. אני לא רוצה להגיד שלא היה כזה. היה כזה. היו כאלה. איך יראה היום שאחרי? כן היו כאלה. עכשיו זוהי מנוחת הלוחם. זהו. אין לי יותר מה לומר