הכל חדש ונוצץ

שוב אין לי מה לעשות ואני מצוברחת. חושבת עליו. כל הזמן חושבת עליו. איך הוא הלך. האם הוא יחזור? אני רציתי לגמור. זוכרת. לפני חצי שנה רציתי לגמור. אז מה עכשיו אני רוצה? טעיתי? לא יודעת. אולי לא טעיתי. הרי לא סתם חושבים לגמור. אם זה לא בסדר חושבים לגמור. גם ידעתי שיהיה קשה. בכל זאת 5 שנים זה לא הולך ברגל. יש לי הרגשה שאיכזבתי אותו. למה הרגשה? הוא אמר לי במפורש. אז טוב. איכזבתי אותו. יש מצב לתקן? לא! ואני שוב נזכרת באיש ההוא. לא לחזור על אותן טעויות. אמנם אז הייתי ילדה והיום בוגרת אבל הבייס נשאר. לפחות החזקתי 5 שנים. אז לא החזקתי אפילו חודשיים. אפילו חודש. ואיכשהו זה נמרח on and off. אז ראשית 5 שנים זה לא חודש. והספקנו להתקרב ולהכיר ועכשיו זה חסר. כל מיני דברים חסרים לי. יום יום היינו בקשר ועכשיו זה איננו

אז על מה לא לחזור? אני זוכרת אחרי התקרית עם הדודים לקחתי על עצמי את האשמה. אז זהו שאסור לקחת על עצמי את האשמה. הוא היה צריך לבוא בזמן ולא ליבש אותי. שעות הוא ייבש אותי. ואני הצטערתי על זה שלא באתי למחרת וניסיתי כל הזמן להיות טובה. זה אומר כל הזמן. אפילו אם הוא היה לא טוב אלי. היו לי המון תקריות מבישות על הניסיון לכפר על העוון. למשל במלחמת יום כיפור העברתי לו את ההורים. זה רק מקרה אחד. היו עשרות מקרים וכל פעם יצאתי מזה יותר מתוסכלת. אז צריך להזהר. הוא. הנוכחי ניתק קשר כי איכזבתי אותו.  לא לנסות להיות טובה. הוא ירצה הוא יבוא. לא יבוא לא צריך. זה לא ככ פשוט. גם עם ההוא זה לא היה פשוט. אולי אעשה עם עצמי שלום קודם כל. נדמה לי שאני זקוקה לזה דחוף