הכל חדש ונוצץ

פסח. עדיין יאוש. שוב יאוש. לא יודעת למה. הכל כזה בקטנה הכל עלוב הכל לא באמת

אתמול היינו בבית מלון. אז מה לא בסדר? רציתי להיות עם משפחה. כולם היו עם משפחה חוץ ממני. עד כדי כך אני לא רצויה? עד כדי כך אני לא רצויה. שנה הבאה בחב״ד אם לא יהיה משהו יותר טוב. נשבר לי כבר מזה. נשבר לי מהכל. ייצור נע ונד ללא שורשים. לכולם יש משפחה. רק לי אין. כבר שנים. זהו.  

ורציתי לומר משהו על החטופים. זה יהיה לגמרי לא פופולארי. אני לא נחטפתי. הבנים שלי לא נחטפו. למה שלא אחגוג. בגלל שהם נחטפו? האם מישהו בכה או צייץ כאשר סוסון עבר את התאונה? האם מישהו מודע לאיזה סבל אנחנו עוברים? מישהו בוכה בשבילי? מישהו חושב על החיים העלובים אחרי התאונה? אז למה שאשתתף בסבל של מישהו אחר? כל הזמן וכל מקום חטופים חטופים חטופים חטופים חטופים. די! עברתם את הגבול. לו זה היה תורם במשהו לחזרתם ניחא. זה לא עושה כלום ורק מעיד על הצביעות בהשתתפות בסבלם. איכפת למישהו שאני מיואשת? לא. איכפת היה למישהו ממעלליה של אחותי? לא. אז יאללה מספיק