הכל חדש ונוצץ

טוב אז אשתו של הבן שלי ילדה בת במזל טוב אך אני רחוקה מלהיות שמחה. כבר ביום הראשון אמר בני שלא יתנו לי להכנס. אמרתי שבכל זאת אבוא מה שיהיה יהיה. אני גרה רחוק מבית החולים. בעיר אחרת. באתי וחיכיתי בחוץ חיכיתי וחיכיתי וחיכיתי וחיכיתי עד שאמרתי אני נוסעת הביתה. אז הוא יצא. היו שם אמא של הכלה ואחות אחת. לא אמרת שרק לאמא מותר להיות? אז הוא אמר. למחרת הוא אמר לי לא לבוא כי קשה להם. בכלל לא חשבתי לבוא. היום שאלתי אם אפשר לבוא הוא אמר עדיף שלא. קיבינימט עליו

גם להוא לא סיפרתי כלום. זה לא עניין שלו. נכון לעכשיו גם לא אבוא למפגש. אולי קצת התלבטתי. אחכ חשבתי שהוא לא יענה ואז אתבאס. מספיק. זה כואב אבל זה מספיק. גם הבן שלי מכאיב לי. אז היום אני מלאה כאבים. אני חושבת אולי הייתי צריכה בכל זאת לנסוע. כדי שלא יכאב. אבל ככה זה. הכל כואב. תמיד.