הכל חדש ונוצץ

היום יום הזיכרון. הטקסים התחילו. היתה צפירה אבל לי נראה שאנחנו ביום הזיכרון מתמשך מה7.10. יש בי עצבים אני לא מבינה מאיפה. נדמה שהכל התרכז ליום זה. אי אפשר להכיל יותר. לא בטוח שזה המקרה שלי. 

אמש הייתי בגן גיבורים בטקס הזיכרון. פעם ראשונה שאני נמצאת שם בטקס. תמיד זה היה גן משחקים בשבילי. היה מרגש. הרי הוא קיים בשביל זה. מצבה ניצבת במרכזו. אני זוכרת שרקדנו בן לוקח בת לרגל המצבה. 

אולי הסיבה יותר טריוויאלית. אני צריכה/רוצה לקנות פירות שניצלים ואני מתעצלת. טוב זה תמיד כך. אני מתעצלת זה נורא שאני מתעצלת ולא בא לי כלום