אתמול הייתי אצל אלעד. היתה לי שיחה לא נעימה איתו. הוא שם לי מראה בפרצוף והוא צדק. יש המון לכלוך במערכות חיי. וכדאי שאקח את זה בחשבון. אני יכולה לעשות המון עם החיים שלי אבל אני לא עושה כלום. גם אני אומרת את זה אבל לא בקטעים שלו. הוא אמר למשל שסוסון צריך לצאת מהבית ואני מחזיקה אותו בכוח. הוא חש מחוייבות אלי ולכן לא עוזב. יכול להיות אבל נכון עזיבתו כרוכה בכך שגם אני אצטרך לעזוב ולא יהיה לי שום מקור הכנסה אחרי שלא קיבלתי ירושה הנציחה אמא שלי היקרה את מצבו של סוסון. זה שאני צריכה לעזוב את הבית גם אני אומרת. יש את הפינוי בינוי הזה ורצוי לגשת לעורך דין מטעמי כדי שאקבל את זה בתנאים שלי. נכון. הוא צודק. אבל שיניח לי לחיות את חיי הדפוקים בשקט.
מנגד יש את יוסי. הוא הולך למות. מצבו מדרדר בקצב מהיר. הוא אמר לסוסון שהוא עובר לבית אבות במרכז. גם החברה שלו עזבה אותו. היא לא רוצה לטפל באחד כמוהו. זה ההבדל בין חברה ובין אישה. אשתו לא היתה עוזבת אותו. תסתכלו על הנשים בנאמן איך הן מטפלות בבעלים שלהן. הוא אמר לסוסון שהוא שפוף. אני הצעתי לו עזרה בזמנו. לא רוצה לא צריך. מעניין מה הוא יוריש ולמי. כן גם על זה צריך לחשוב. בגדול מאוד מעציב אותי המצב שלו
כן גם אני שפופה. גם אני נפרדתי וזה לא עושה לי טוב.
בקיצור לא נעים. אבל בכל זאת יש רגעים שמחים ואני נצמדת אליהם. יש לי נכדה חדשה וזה שווה את כל הדברים הרעים. יש לי עבודה בקרוב. יש מקהלה. מקהלות. זה גם שווה את הכאבים שיש לי כתוצאה מטיול מטורף שעשיתי וזה שווה את מצב המדינה שהוא בכי רע
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפהפיה הנרדמת@