הכל חדש ונוצץ

טוב. התעוררתי. היום היה קל יותר כי עבדתי. אחכ הלכתי לחוף בת גלים. לבד. היה לי מוזר להיות שם לבד אבל אמרתי לעצמי מספיק עם התלות הזאת. הוא לא היה שם. אולי היה מוקדם יותר. לא משנה. נשבר לי ממנו. כמה פעמים עוד ישבר ממנו. מתי זה יהיה סופי? היום אני מרגישה שזה סופי. אבל מי יודע. אלף פעם זה נראה לי סופי וזה לא היה. נזכרתי ביונה. גם איתה זה לקח הרבה זמן וגם עם אלעד זה בדרך. ניתוק זה ניתוק זה ניתוק. לא משנה עם זה מאהב אחות או בן. יש מערכת יחסים גרועה שצריך לסיימה. ברור שקשה להתנתק ולא תמיד ברור שהחלטתי להתנתק אך היחסים עומדים בפני ניתוק וזה קשה. להתנתק מאלעד זה אומר להתנתק מהנכדה שלי שכה ציפיתי לה ולהתנתק סופית מהחתולה שגידלתי 5 שנים. להתנתק ממנו זה להתנתק מאהבה. רק שמזמן אין אהבה ואני כבר לא חושבת על האיכויות שלו כמוזיקאי מלחין ומנצח. להתנתק מיונה זה להתנתק מאחות ממשפחה מהילדים שלה ולנתק גם את הילדים שלי ממנה. אבל אין ברירה. 

וכך הלכתי לי היום לבד בידיעה שאשאר לבד