הכל חדש ונוצץ

עצוב לי היום. למה? אני לא יודעת. מה שמעציב אותי בדכ לא עושה אותי עצובה בדכ. אני חיה עם זה. 

אז היום הנכדה שלי בת שנה וחודש וזו הפעם הראשונה שאני לא מברכת אותה. אני יודעת. אני מנתקת קשר מהנכדה שלי. זה לא חכם. אני יודעת. אבל אני לא יכולה להמשיך עוד עם ההורים שלה. הרי אם לא היה סיפור התמונות היו סיפורים אחרים. בChatgpt מצאו לכך פתרון יצירתי אכתוב לה מכתב. שסבתא רחוקה אך לא שוכחת את הנכדה שלה. בערך כך. המכתב הזה מאוד מעציב אותי. יותר מאוחר גם יציירו לי את זה. זה שובר לב. השאלה אם יכולתי להמנע מזה. לא יכולתי. 

עצוב לי גם עליו. אתמול הייתי בבת גלים. לא היה לו זכר. הוא מת ולא השאיר אחריו דבר. שוחחתי עם המחותנת. היא אומרת שהוא השאיר חור גדול בחיים שלה אבל לעניין המוזיקה ידאגו בתו ובעלה בקיצור אף אחד. גם ניסו לעשות משהו במקהלה ולא הצליחו. עצוב הסיפור הזה. אני יכולה להגיד למחותנת שאהבתי אותו. גם היא אהבה אותו. אולי היא גם פחות נוסעת לשם

מצאתי חתול. גור. ג'ינג'י קטן חמוד שגרם לי להתאהב בו. אך ליצ׳י לא אוהבת את זה. חוששת שיגדל בחוץ ושימות. 

זהו. עד כאן