זהו. הכל מאחורינו. כמעט. חג שבועות עבר. היתה הופעה. ועכשיו מה? כמו שהבטחתי לטרוף את העולם אבל לא בא לי כלום. טוב. החלפתי מנורה בשירותים. גם כן משהו. יש לנו עוד שתי הופעות גדולות. לא מרגישה נוח איתן. לא מבחינה אישית ולא מבחינה מקהלתית. אני הקול שלי צרוד והמקהלה מקרטעת. זה לא זולי. גם ענת עזבה ובעצם אנחנו יתומים. היתה לנו אתמול הופעה. היה ברדק. לא הופעה. מעניין איך המקהלה הזאת ממשיכה לעמד. בקרוב יראו אותה כמוני. זה לא זה. בלי זולי ובלי ענת זה לא זה.
טוב אז מה עכשיו. הרבה דברים וכלום. אני צריכה להזמין טכנאי למדיח כלים. רק איפה הוא? אני צריכה לעשות משהו עם החתול הקטן. אתמול הוא היה עדיין פה. כן כן. אך כל יום בחוץ זה מסוכן בשבילו. שכן אחד לא אוהב את זה. לא מפריע לו שגנבו את המנורה בכניסה ואנחנו בחושך מוחלט. לא מפריע לו שאין פה ועד בית ורק אני מנקה את המדרגות. לא מפריע לו הלכלוך הזוהמה ההזנחה. הגינה הפראית. רק החתול מפריע לו.
רציתי להרשם לאוניברסיטת חיפה. הרי הוא מת. גם עם הנכדה שלי אני לא בקשר. ודאי שלא עם הוריה והמשפחה השניה. ויתרתי. אבל זה מכאיב לי. לכל דבר יש פתרון. יאללה לעבודה. אם לא היום אז מחר ואם לא מחר אז מחרתיים
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפהפיה הנרדמת@