הכל חדש ונוצץ

לא טוב לי היום. קמתי בבוקר עם הרגשת נכאים. לא בא לי כלום. לבשתי בגד מגעיל חשבתי על מה יש לי לעשות היום הלכתי לחפש את החתול הקטן בידיעה שלא ימצא. אולי בכל זאת. זה הורס אותי החתול הקטן הזה. סלחתי כבר לליצי. לא יכול להיות שעשתה לו משהו. אולי הבריחה אותו אבל לאן. זו אני שלא בסדר. הייתי צריכה להשאיר אותו בבית ושליצי תתרגל. כל יום אמרתי מחר מחר עד שלא היה מחר. ואז פרצה המלחמה. אני עדיין לא יודעת מה להגיד עליה חוץ מזה שזאת מלחמת נתניהו. כל השנים דיבר על איראן בסוף תקף אותה. נראה איך זה יגמר. בינתיים לא קורה כלום.  הכל מת אצלי. המדיח מקולקל לא באים לתקן. העוזרת לא באה האוכל נגמר. אני פוחדת להתרחק מהבית למרות שבמשך היום כמעט לא קורה כלום אבל אם קורה אלוהים ישמור. רק אם זה חשוב אני יוצאת. אני יודעת שיש אמיצים ממני. נוסעים לים וזה. השאלה אם אני ככ רוצה ללכת לים. התשובה לא. 

אז הוא איננו ואלעד לא צריך אותי ולא איכפת לו ממני והקטנציק איננו כי נעלם כל אחד איננו בצורה אחרת אבל נדמה שהבעיה בכל זאת בי. היתה אחת מאוניברסיטת חיפה שהדאיגה אותי. אני נרשמתי שם לניסוי פסיכולוגי ולא סיפרתי שעברתי אירוע מוחי שזה עושה אותי not qualified. היא שאלה אותי שאלות קוגניטיביות ואני לא יודעת אם עמדתי בהן. גם זה הורס אותי. טוב. אייל רואה טלוויזיה וזה מפריע לי