אז אתמול נסעתי לבאר שבע. ברכבת. חינם. לא היתה לי לשם רכבת ישירה. הגעתי ב3:20 יצאתי ב12. קצת מאוחר. ישבתי במושב בלי כסאות ממול כמו באוטובוס. קצת במרחק ישבה ילדה קטנה עם סבתא ואמא. איזה כיף להן חשבתי הן נוסעות ברכבת אתה ואני לא יכולה לראות את הנכדה שלי בערך באותו גיל. מה היא כבר עושה? היא הולכת? היא מדברת? היא מגיבה לסביבה כמו הילדה הזאת? כי ראיתי שהנכדה שלי לא ככ מגיבה לסביבה. אין לי מושג ירוק עליה...
המשכתי ברכבת לבאר שבע. בדקתי את התוואי. היא נסעה דרך לוד רמלה קסטינה ק. גת להבים ובש. לחולון וראשון צריך רכבת אחרת. גם לרחובות. ואף על פי כן הרגשתי עצוב בסביבה של לוד רמלה כי זה הכי קרוב לחולון וראשון. היה לי עצוב שביום פנוי אני נוסעת לבאר שבע במקום לראות את הילדה. היה לי עצוב לנסוע קרוב לראשון ולחשוב מה נעשה מהבעל לשעבר. כן. בורחים מהמציאות והמציאות רודפת אחריך. מצד שני טוב לדעת מה באמת מציק בימים אלו. הרי רק כשמתרחקים אפשר לדעת
הגעתי לבאר שבע. אני זוכרת שנסעתי לבאר שבע בפעם האחרונה ברכבת הייתי בתיכון. בתנועה. אולי קצת אחרי מלחמת ששת הימים. היה לנו טיול לאל עריש אם אני לא טועה. נסעתי עם אחת יפה. הגענו לבש זה היה חור. גם כשהייתי בצבא זה היה חור. ואילו עכשיו זו תחנה מפוארת ובש בכלל לא נראית כמו שעזבתי לפני 50 שנה
שוטטתי לי באיזור תחנת הרכבת. נכנסתי לאיזה קניון ומסתבר שזו היתה תחנת האוטובוס המרכזית אכלתי משהו כי לא אכלתי מהבוקר הסתובבתי במקום וחזרתי. הפעם הרכבת היתה ישירה. תענוג
חזרתי הביתה סוסון היה לבוש מחלצות. מה קרה סוסון? קרה? התרגשתי בזמן שהכנתי מנה חמה. קבלתי כוויות. התקשרתי לאמבולנס. הם רצו לאשפז אותי כי היה לי לחץ דם גבוה...
סיור כיף... אבל יש לי הרגשה שהוא גם לא מפרגן לי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפהפיה הנרדמת@