הכל חדש ונוצץ

להלן קטע מתוך עבודת שורשים של סוסון ים

סבתא שלי נולדה בעיירה בפולין. ההורים שלה היו מסורתיים. הסבא וסבתא שלה היו דתיים. לאבא של סבתא שלי היתה חנות לבשר וכך התקיימו.

בשנת 1939 פרצה מלחמת העולם השניה. זה היה בחודש ספטמבר. לאחר שבועיים שהפציצו את העיירה, נכנסו הגרמנים לפולין וכבשו את העיירה שלהם. לאחר חודש, בתחילת אוקטובר גרשו הגרמנים את כל היהודים מהעיירה ומי שלא יכול היה ללכת, הרגו אותו. באותו חודש ירדו גשמים. כל היהודים התאספו במרכז העיירה וגירשו את היהודים וכך הפכו לפליטים. הלכו ימים ועד שבועות ברגל עם מעט אוכל שהגויים זרקו להם, עד שהגיעו לעיר גדולה - לבוב. שם הם התגוררו בבתי ספר יהודיים, בתי כנסת וכנסיות.

לאחר מספר חודשים היתה הוראה: מי שרוצה לחזור לבתים שגרשו אותם - שירשם. אבא של סבתא שלי נרשם, אחרי שבוע באה משטרה רוסית ולקחו אותם לתחנת הרכבת. זו היתה רכבת משא ובמקום לחזור לעיירה לקחו אותם לאיזה חור. היה שם קר מאוד. הם גרו בצריפים. הם הגיעו לשם בחודש אוגוסט 1940. הימים היו ארוכים מאוד. בקיץ כל הלילה היה יום. היו מלא יתושים. היה קשה מאוד לישון, אז במקום לישון היו משחקים ואחרי הצהריים ישנו. כשהגיע החורף הימים היו קצרים מאוד והלילות היו ארוכים. היה מאוד קר. הקור הגיע ל- 50 מעלות מתחת לאפס. בלילות הזאבים הסתובבו ליד הצריפים. דרך החלונות ראו אותם. בלילות אי אפשר היה לצאת החוצה ואוכל לא היה.

לחור ההוא קראו סיביר

המשך? בעתיד