פעמים רבות אני שואלת את עצמי מאיפה זה התחיל? מה קרה? הרי היינו חברות טובות אם כי יש כאלה שיטענו שזו היתה העמדת פנים. (מה אני בכלל מתייחסת לזה)
היו לי הרבה תיאוריות בעניין.
התיאוריה האחרונה מתבססת על דברים שנאמרו בפגישה משולשת אצל המטפלת שלי. ואני אצטט (אמנם היא סגרה לי את הבלוג הקודם אך את הפוסטים שנוגעים אליה היא הדפיסה ושלחה לי בדואר)
אני: חזרתי לארץ אחרי התאונה. אחרי טרגדיה נוראה. היינו חברות כשעזבתי. איפה היית כשחזרתי?
היא: אני זוכרת את היום בו נסעת לארה"ב. את נסעת אבל השארת אותי בוכה בנמל התעופה. אבדתי אחות. אבדתי חברה. נשארתי לבד. נותר רק ואקום....
אני:....אבל את נסעת לגרמניה ולא קרה כלום....
היא:...במשך הזמן נכנסו אנשים חדשים לחיי. התחתנתי, נולדו לי ילדים. את חזרת וחשבת שחזרת לאותה נקודה בה נפרדנו.
אני: אבל חזרתי. נשאר לך ואקום ופתאום לא היה לי מקום בחייך?
זמן רב הדהדו בי מילים אלה ולא נתנו לי מנוח.
מה בעצם קרה לה כשנסעתי לארה"ב? האם היא מתנקמת בי על זה?
- כן- אמר לי ערן.
- אבל אני לא מבינה . לא עשיתי לה שום דבר רע. נסעתי עם בעלי לארה"ב, כמו שהיא נסעה כמה שנים לפני זה לגרמניה. לא אהבתי את זה במיוחד אבל אף פעם לא חשבתי שהיא עשתה כאן משהו נגדי, אף פעם לא עלה בדעתי להתנקם בה. וכשהיא חזרה באמת חזרנו לאותה נקודה בה היא נסעה. גם לחיי נכנסו אנשים חדשים, חברים חדשים, ילד חדש...
- את זו לא היא. את עברת את הנסיעה שלה בקלות ואילו בשבילה הנסיעה שלך היתה טראומטית. שלא כמוך היא חוותה אובדן. הנסיעה שלך לארה"ב היתה בשבילה נקודת אל-חזור. נקודה שבה החיים שהיו עד עתה לא יהיו יותר. קרה לך דבר כזה? נקודה שבה השתנו חייך? נקודה שבה הרגשת שכל מה שהיה עד היום לא יהיה יותר?
- כן. הבן שלי עבר תאונה קשה. מאז החיים שלי השתנו לבלי הכר.
- אז תארי לעצמך שהיא עברה את אותה חוויה כשנסעת.
- כן אני מבינה. אני מבינה עכשיו הרבה דברים....אם כן העונש הנורא ביותר בשבילה הוא שאני מנתקת אתה את הקשרים
- אכן כן
- ובגלל זה היא לא נותנת לי מנוח.
- אכן כן
- אבל אני לא מוכנה להיות אתה בסוג הקשר הזה שאנחנו נמצאות בו. אם היא רוצה לקיים אתי קשר חברי נעים אז בשמחה, אך אם היא רוצה לקיים את הקשר החולני הזה אז לא תודה.
כן, יקירתי. אם את קוראת כאן בבלוג ואני מניחה שמצאת אותי, הרי אני מכירה אותך, זוהי הצעתי מלמעלה. אך אם את רוצה להמשיך את מסע הנקמה הזה שלך, מוטב שתמצאי לך את מקומך בחיים בלעדי.
אבל נדמה לי שזה התחיל עוד קצת קודם
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=240349&blogcode=6978231
ואפילו כאן
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=240349&blogcode=7001307
ואולי כאן
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=240349&blogcode=7916653
זה בעצם היה כל הזמן. אני רק לא ראיתי את זה
ובכלל יש עוד תיאוריות
הרבה יותר הגיוניות
זה רק לא נכון שלהתנתק ממנה זה הכי גרוע בשבילה. אחרי הכל היא בחרה להוציא אותנו מחייה ולהכניס אנשים חדשים
עד היום אני בעצם לא מבינה מה קרה כאן
אני הופכת והופכת
אולי אין טעם
הברבור השחור יכול להיות מענה לשאלותי
אולי לא כדאי לשאול.
פשוט רק להתמודד עם מה שיש
אז באמת מאיפה זה התחיל ויתר חשוב איך זה יסתיים או איך מסיימים את זה
אולי בכלל זה התחיל ממני. גם לי היו נקודות אל חזור והרגשתי אותן היטב
אז כשהיא נכנסה להריון עם הבן השני
אז כשהיא זכתה בקאזינו
זוכרת שהציף אותי אז רגש נורא...
טוב אז אני כבר יודעת מה קרה. זה היה כאן תמיד
אמא קנתה לי דירה בזמנו. רק לי.
בעלה הראשון לא אהב את זה והסית אותה נגד ההורים ונגדי.
היא נסעה איתו לגרמניה ועשתה שם חיים משוגעים.
משום מה היא החליטה לעזוב אותו ולחזור ארצה
ואז אני נסעתי לאמריקה ועשיתי חיים משוגעים.
ואז היא הוציאה עלי חוזה. (5.8.13)
אני צקווה שהפעם קלעתי. בואו נברר