הכל חדש ונוצץ

הסיפור ברובו נזקף לזכות ראש 2 .

אוגוסט 2004. הבר מצווה מתקרבת צריך להתחיל להכין.

אמא באה ואומרת אני אממן לך אותה.

אני אומרת יופי.

ומתחילים

הולכים לראות אולם קטן. לא זה לא נראה לנו. אמא קובעת פגישה עם איזה בר על חוף הים. אומרת שזה זול שם. הולכים. זהו בר קטן על חוף הים. איפה ישבו האורחים? על הבר? בדרך כלל יושבים בחוץ. זה מתאים לאוגוסט. לא לדצמבר. טועמים. האוכל לא רע. רעיון: נעשה שם בר מצווה רק לילדים, ולמבוגרים נעשה במקום אחר. באיזו מסעדה. אמא משלמת מקדמה. סוגרים על תאריך. זהו סגור.

אז עכשיו מה עם המבוגרים?

כאן העסק מתחיל להסתבך. כרגיל.

אין לנו הרבה אורחים מסתבר. יש לזקנים שלי כמה חברים, יש קצת משפחה, והכל קצת. הכל הצטמצם. אני עושה רשימה של מוזמנים. ממש כלום. להורים שלי יש פחות חברים, המשפחה הצטמצמה, יש לי רק כמה וכמה חברות, אחותי התגרשה וגם המשפחה מצד בעלה כבר לא נחשב...רציתי שחבורת הזמר שלי תופיע. בפני מי? האם זה הולך להיות אירוע לחבורת זקנים שאני אפילו לא מכירה? אם אין ילדים מי נשאר. ובכלל בר מצווה בלי ילדים??????

אני מתחילה להתחרט על כל עניין הבר שעל החוף.

אני אומרת: אמא אולי נבטל את זה? אין לנו מספיק אנשים. אין ברירה. אנחנו לא יכולים לעשות בר-מצווה סקטוריאלית. מילא אם היו לנו 300 מוזמנים. צריך עם ילדים. אין ברירה.

- אבל ילדים לא מביאים מתנות וצריך לשלם עליהם מנה שלמה.

- אבל אני לא יכולה לעשות בר מצווה למכון הגריאטרי שלך. ובכלל מה זאת אומרת נעשה ברמצווה בלי ילדים כי הם לא מביאים מתנות?

כאן מתחילה מלחמת עולם.

מן הון להון אנחנו הולכים לערבי טעימות.

היינו באולם גדול ומפואר. אוכל נפלא. מינימום 200 איש. אין לנו. בטח לא בלי הילדים. אין הנחה לילדים. נעזוב. יקר מדי. בכל מקום היא שאלה אם יש הנחה לילדים. רוצה ילדים בחצי מחיר.

היינו במסעדת בשרים ידועה. 150 איש מינימום אחרת המסעדה פתוחה לקהל והם מחליטים על המוזיקה. ומה עם ילדים? יש הנחה לילדים. אז יופי. כדאי להביא אותם ולסגור את המסעדה לאירוע.

- אבל אני לא רוצה ילדים. ילדים עושים רעש - כך אמא.

- מה זאת אומרת ??? זה בר מצווה! בר מצווה! בר מצווה! ובר מצווה עושים עם ילדים!!!

- אבל זה הכסף שלי!!!!

- אז אל תשלמי לי ואל תגידי לי מה לעשות. אני אעשה בר מצווה כפי שנראה לי לא טוב לך אל תבואי.

- אל תתני לה כסף - מתחיל הזקן לצרוח. הופה רק הוא חסר לי עכשיו. הכסף הזה זה מתנה או מה?

- טוב טוב - היא אומרת -  אבל אין שם מפות לבנות.

- מפות לבנות? זה מה שחשוב לך?

- כן, מפות לבנות. זה יפה. זה חגיגי.

- טוב אז אני אחפש לך מקום עם מפות לבנות.

היא שיגעה אותי עם המפות הלבנות.

קבעתי טעימה בעוד אולם שמחות.

- אני רוצה כאן - היא אומרת - איזה מזנון עשיר יש להם

הלכנו לבעל בית. מינימום 150 איש. יש הנחה לילדים? לא אין. טוב אז שיהיה בלי ילדים. אבל אמא, בלי ילדים אין לך מספיק אנשים. שוב בלי ילדים?

עכשיו היא הלכה לחפש מסעדות שיש בהן מפות לבנות. האחת קטנה עלובה, כולה 2 שולחנות ולא טעימה. בלי ילדים. יש להם את האירוע על החוף ומה עם חבורת הזמר? לא צריך חבורת זמר. אז...............עכשיו היא גם נזכרה שהיא רוצה ריקודים. במסעדה קטנה ועלובה אין מקום לריקודים.

היא פנתה למסעדה אחרת. יותר גדולה, יותר יפה, נוף לים, מפות לבנות. היא קבעה לי שם פגישה. הלכתי. האוכל טעים, אבל השולחנות כמו בית תמחוי. דיקטים ארוכים מכוסים בנייר לבן. אלה הן המפות הלבנות. לפחות זה טעים  ומה עם ריקודים? אין . לא עושים שם.

כבר אמרנו לא צריך ילדים לא צריך חבורת זמר וגם לא צריך בר מצווה בכלל. מספיק האירוע של הילדים על החוף. רק איפה ירקדו כל הגריאטרים שלה? עם מפות לבנות?

נראה כבר שהבר על החוף הוא המקום המתאים ביותר.

אני מתקשרת לבר על החוף "המספר שהגעת אליו איננו מחובר"

ואיפה הבר? נסגר. לקחו את המקדמה וברחו.

יש אלוהים בשמים !!!!!  עכשיו אין ברירה בר מצווה עם ילדים עם חבורת הזמר עם ריקודים ושהיא תחנק.

אמא מתבשרת על סגירת הבר ונכנסת לויברציות. הם ברחו עם הכסף!!! דפנה, תעשי משהו!!!

אני?

- טוב אז תתקשרי לאולם ההוא ונסגור שם. בלי הילדים!!!

- את חושבת שיכינו לך שם אירוע ל-20 איש?

- טוב אז מה נעשה? מה נעשה?..

- מה שאני אמרתי. מסעדת הבשרים. אין אוכל יותר טוב מאשר שם, עם הזקנים שלך, עם החברות שלי, עם חבורת הזמר שלי ועם כל הילדים. עם ריקודים, בלי מפות לבנות.

וכך היה. היה נפלא כך היא אמרה אחרי. אין מילים.

היה אוכל נפלא, הופעה של חבורת הזמר, ואפילו רקדנים ברזילאיים. והילדים? כמו ילדים. מתוקים. בלי מפות לבנות

רק שאני הייתי באשפוז ממנה עם לחץ דם גבוה, חוסר תחושה בחצי גוף, חשש לאירוע מוחי שהסתבר שזוהי רק מיגרנה והכל תוצאה של לחץ. (אפשר לאבחן לחץ בבדיקת דם פשוטה. יש עליה של לויקוציטים מסוג מסוים) והפרעות בקיבה. הייתי  בפלונתר נוראי. יודעים מי עזר לי להחלץ מהפלונטר? לא תאמינו. אחותי. רוצים לדעת איך? באחד הפוסטים הבאים

שמתם לב בודאי שהיא לא מאופסת. היא רוצה לעשות בר מצווה ל-20 זקנים באולם שמחות של 200 איש בלי ילדים.