גם היום שקט פה בינתיים. אפשר לחזור לשיגרה?
משך כל ימי הלחימה לא הייתי בקשר עם המפלצת. היא לא שאלה לשלומי ואני לא שאלתי לשלומה.
אולי פעם אחת שאלתי אם היא ברחה. אמרו לי שלא. דווקא מתאים לה לברוח עם האזעקה הראשונה. היא לא נסעה לחו"ל? שאלתי. לא, אין לה כסף.
למה בכלל שאלתי?
מאוחר יותר אמא התחילה להעביר לי אינפורמציה עליה בלי שאשאל. כמובן שהיא גם העבירה למפלצת אינפורמציה עלי. היא סיפרה לה שנסעתי לטורקיה, היא סיפרה לי שהיא ברחה לחברה שלה מהמרכז והחברה מתנהגת אליה לא יפה. היא צועקת על הילדים שלה. היו לאמא הרבה טענות על החברה הזאת שבימים כתיקונם הן נוהגות לישון זו אצל זו עם הילדים. לי לא היה הרבה מה לומר בנידון. זאת החברה מהסיפור הזה
עם הפסקת האש היא חזרה לכאן ואפילו ניסתה לחזור לעבודה ולנסוע לאיזה כפר דרוזי בגליל המערבי למכור שם משהו. איך סותמים לאישה הזאת את הפה?
חברים מן העבר חזרו והתעניינו בי. חברתי הירושלמית שאלה: למה את לא עוזבת את חיפה? אמרתי לך מזמן לעשות את זה. קודם בגלל אחותך , עכשיו בגלל המלחמה.
מה אני אגיד לה? היא צודקת?
נדדתי רבות בעולם. היה טוב לנדוד אבל תמיד הרגשתי באיזה גלות.
אינפומציה נוספת שקבלתי לאחרונה ינקלה עוד בסביבה גררררררררררררררררר
והוא כבר יודע מהן תוכניותיו של נסראללה בקשר לקטיושות על חיפה
מי הזכיר אותו? אבא. איך סותמים לאיש הזה את הפה?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפהפיה הנרדמת@