הכל חדש ונוצץ

נסענו יחד לחרמון אמא, אני , 2 הבנים של ההידרה ו-2 הבנים שלי.

הטיול היה מאורגן ע"י מקום העבודה של אמא לפני שיצאה לפנסיה.

כל הדרך ישבתי לידה וניסיתי לדלות ממנה פרטים על העסק.

קל לתחקר אותה. יש לה פה גדול וחשבתי שטיול לחרמון כאשר אבא לא נוכח תהיה הזדמנות מצויינת.

כאשר היא מדברת ואבא נמצא הוא מאזין לכל מילה אפילו מהשירותים וברגע שאני קרובה לחשיפה הוא צורח "ינטל!!!!" ואז היא משתתקת.

השיחות עימה הובילו לחשיפת הדירה שהם קנו להידרה.

חשבתי שגם הפעם זה ילך לי אבל כלום נאדה גור נישט. היא שמרה יפה על הפה שלה.

הגענו לחרמון. ההידרה ציידה את הילדים שלה ב-1500 שח וזה כבר העלה לי את הסעיף. שוב בוכים שאין לה כסף ואין לה ממה לחיות ושוב רואים את ההיפך הגמור. אני אף פעם לא מציידת את הבנים שלי בסכומים כאלה ואולי הגיע הזמן להתחיל.

שכרנו ציוד סקי לילדים ובתמורה הייתי צריכה להפקיד את תעודת הזהות שלי. שוב אני.

הילדים נהנו. אבל שמתי לב שהילדים שלה שמגדירים את עצמם חברים של הבן הקטן עזבו אותו. הם יותר מיומנים בסקי. כעסתי.

הטיול היה מאורגן, זמן הגלישה היה מוגבל לשעתיים אני ואמא עמדנו על המרפסת ושמרנו על קשר עין עם הילדים. פתאום בא הבנגדול שלה מבקש כסף לסקי פס קצת לפני שהיינו אמורים לעזוב. הוא קבל. הכסף היה אצל הסבתא והיא נתנה לו. ואז בא גם הבן השני שלה ובקש כסף לסקי פס. גם הוא קבל. הזהרנו אותם שאין הרבה זמן והם חייבים להיות בחזרה בזמן.

הם לא היו. כשהאוטובוס עמד לעזוב הם לא הגיעו. אוטובוס שלם חיכה להם שעה ארוכה אבל להם אין שום סימן ושום זכר. חיכינו חיכינו בכינו בכינו והמדריכה החליטה די! יותר לא מחכים להם. יש תכנית לטיול, אנחנו אמורים לאכול ארוחת צהריים כל האוטובוס רעב, נוסעים. תעודת הזהות שלי נמצאת בקופת האתר. מישהו צריך להשאר על ההר ולחכות להם. מי זה יהיה? אני? כל הטיול שלי ידפק בגלל הבנים הלא מחונכים של הפצלוחה הזאת? לא! אני לא נשארת. אפילו אם קרה להם משהו אני לא נשארת. אמא נשארה.

האוטובוס נסע. אמא נשארה על ההר. לכל נוסע היה מה להגיד על זה, בין השאר שמעתי טרוניות כמו איך אני משאירה אישה זקנה על ההר ונוסעת (שוב אני אשמה) ומנגד זה לא הילדים שלי, אני לא אחראית עליהם, אני אחראית רק על הילדים שלי והם התנהגו למופת.

התקשרתי לפצלוחה לספר לה מה קרה וגם היא כעסה שאמא נשארה על ההר ולא אני. "זאת אמא שלך איך את משאירה אותה ככה? לא איכפת לך מאמא שלך? לא איכפת לך מהילדים שלי?" עניתי לה: "אני לא אשמה שהילדים שלך מתנהגים ככה. אני יצאתי עם הילדים שלי ואני נשארת אתם. זה טיול שלי , אני רוצה להנות ממנו והילדים שלך לא ישבשו לי אותו. אמא שלך תסתדר."

היא צרחה על המדריכה, המדריכה אמרה שהיא חולת נפש, היא ארגנה מונית שתקח אותם מהאתר למקום שבו אכלנו ארוחת צהרים

המונית הגיעה. אמא התנצלה בפני המדריכה, המדריכה אמרה לה שיש לה בת חולת נפש.

אמא פונה אלי "את צרחת על המדריכה?"

"אני????? מה יש לי לצרוח על המדריכה?"

המדריכה הצילה אותי ואמרה עלי "זו לא היא, היא מותק. הבת השניה שלך מטורפת"

כל הדרך חזרה הביתה שוחחנו על הנושא. אמרתי לאמא "את רואה? זה החינוך שלה. הכול מותר להם הם חושבים שהם יעכבו אוטובוס שלם. בדיוק כמו שהם מתיחסים לארוחות שלנו. תמיד הם מאחרים"

"נכון, נכון, את צודקת.....ואני כועסת עליה. למה היא חשבה שאני לא יכולה להשאר על ההר? מה אני כזאת קליקרית? בייבי סיטר אני יכולה לעשות? כשהיא נוסעת לחו"ל אני מספיק טובה בשביל לשמור על הילדים שלה? אני עוד אתן לה על זה! זה לא יעבור בשתיקה"

טלפון. הפצלוחה על הקו. היא מדברת עם אמא. אני שומעת את אמא אומרת "אוי , את כלכך מסכנה. איזה ילדים יש לך......"