הכל חדש ונוצץ

רציתי להמנע מלכנות את מנהיגינו ופרנסינו חכמי חלם, אך אין ברירה. כל יום נוסף למלחמה רק מוכיח לי כמה הם כאלה.

מלחמת גנרלים. הרמטכל מדיח באמצע המלחמה את אלוף פיקוד הצפון. הוא אמנם לא שג אבל הוא הראשון שמשלם. האם הוא אשם בכך שהמלחמה הולכת בכיוון הלא נכון? מי תכנן את המלחמה הזאת? מה הם תכננו? האם בכלל מישהו תכנן כאן משהו?

היחסים בין הרמטכל ואלוף הפיקוד היו לא משהו גם לפני המלחמה.  איך מתכננים מלחמה אם אין אחידות ? 

מישהו משווה את ההדחה הזאת להדחתו של גורודיש במלחמת יום כיפור, מישהו אחר אומר שזה לא ככה. ברלב מונה למפקד חזית ואילו קפלינסקי מונה לנציג הרמטכל. לא חברה, הכל מילים נבובות. ההבדל הוא שמלחמת יום כיפור נכפתה עלינו וזאת לא. מרואיינינו לתקשורת יכולים לצאת עם כל סלוגן שהם רוצים. שרק לא יעבדו עלינו. המלחמה הזאת לא נכפתה עלינו. לפחות לא מידי החיזבללה אולי מצד ארה"ב.

אם מתכננים מלחמה צריך לתכנן אותה.

שום דבר במלחמה הזאת לא מתוכנן.

תראו איך היא נראית, תראו איך היא מתנהלת. 30 יום ושום דבר לא זז. הקטיושות נופלות ונופלות רק אתמול רצתי 4 פעמים למקלט. היום 5 . הם מספרים לנו שהם השמידו את המשגרים ארוכי הטווח. הם לא השמידו. הם מספרים לנו שהם הפציצו את כל הגשרים ומנעו דרכי גישה של מעבר נשק מסוריה. הם לא חסמו. הם משקרים לנו במצח נחושה נוסח קול הרעם מקהיר: אנחנו מנצחים בכל החזיתיות כך אמרו כשחיל האויר שלהם הושמד. הם נלחמים ונלחמים ולא קורה כלום. הם מפציצים את ביירות אין לי מושג למה אולי כך הם חושבים לחסל את נסראללה.

תראו איך אנחנו נראים. תושבי הצפון יושבים במקלטים 30 יום ולא רואים את הסוף. ומה עם אלה שברחו וגרים באולם ספורט של בית ספר? זה יותר נעים? גם כאן לא היה שום ארגון ושום תכנון.

ואיך אני נראית?

אני בחיפה. זה לא בצפון ולא במרכז. זה לא הפגזות מאסיביות ולא חיים נורמאליים. אני רוצה את הקיץ שלי. אני רוצה את החופש הגדול שלי, של הילדים. אני רוצה ללכת לבריכה ולים, עשינו מנוי למועדון ספורט המועדון סגור. בימים של שקט אני נשארת כאן. בימים של התקפות אני רוצה לברוח.

הכל בערפל. הכל מעורפל. גורמי המלחמה מעורפלים, מטרות המלחמה מעורפלות, דרכי המלחמה מעורפלות, מהלך המלחמה מעורפל והכי מעורפל זה הסוף שלה.....

החליטו להרחיב אותה. עוד פצועים הרוגים ומשפחות הרוסות. מרחיבים או ממשיכים כך טיפין טיפין כמו קודם? מי יודע. עוד 15 הרוגים. עוד 15 לוויות. מה יהיה?

יכול להיות שאני חוזרת על עצמי. זה רק אומר שצדקתי מההתחלה

דבר אחד שאמרו קברניטינו אני כן מאמינה (כל היתר לא): אנחנו נלחמים את מלחמתו של העולם החופשי. למה אנחנו? האם אנחנו אמורים להקריב את בנינו למען העולם הזה ששונא אותנו? זוהי בכלל מסתבר מלחמת ארה"ב איראן. אנחנו לוחמים בשביל ארה"ב והחיזבללה בשביל איראן. יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו.

יש לי עוד מה לומר אבל זה מספיק להיום.